שלושת השלבים בעבודה הרוחנית – עם חיוך!
כמי שצועדים במסע הרוחני, כולנו מנסים להתמודד ולהתפתח מתוך המגבלות שלנו ולפתח תכונות חיוביות ונאצלות.
היוגים מתארים שלושה סוגים של התמודדות שמופיעים בחיינו בצורה מדורגת כשלבים בהתפתחות הרוחנית שלנו.
השלב הראשון הוא התמודדות עם ההרגלים שפיתחנו לעצמנו ושיוצרים לנו תבניות שמפילות אותנו שוב ושוב לאותם דפוסים מוכרים ואינסטינקטיביים של רדיפה אחרי תענוגות חושיים ושכלתניים כאילו שהעונג נמצא באובייקטים עצמם. דפוסים אלו מושכים אותנו אל עבר הזדהויות כוזבות עם הגוף, ההכרה והאישיות.
למרות שניתן להבין אינטלקטואלית, דרך קריאה או שמיעה של הרצאות, שהעונג לא באמת נמצא איפה שנדמה לנו, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב חוזרים על אותם דפוסי התנהגות, בדומה מאוד להתמכרות.
היוגים מתארים את ה”התמכרות” הזו ככזאת שנמדדת על פני אין ספור פרקי חיים ולכן המאמץ אל עבר חירות מדפוסי ההתמכרות הללו זו עבודה עמוקה מאוד וארוכת טווח.
בתפילה האוניברסלית של סוואמי שיווננדה הוא מבקש : “אפשר לנו לפתח כוח רוחני פנימי לעמוד בפני הפיתויים ולשלוט בהכרה. שחררנו מאנוכיות, תאוות בצע, כעס, חמדנות, שנאה וקנאה.”
בתוך אותה התפילה האוניברסלית סוואמי שיווננדה מתאר גם את השלב השני והוא פיתוח של מעלות והרגלים רוחניים, כמו ראייה שווה, הכרה מאוזנת, אמונה, דבקות וחוכמה.
כל אחת ואחד מאיתנו, עם הכוונות הטובות ביותר להשתפר ביחסינו לעצמנו, ליקירנו ולעולם, יודע מניסיונו עד כמה קשה המאמץ להביא לידי ביטוי ולכדי התגשמות את הכוונות הטובות הללו ברגעי האמת המאתגרים של היום יום.
מילא לא להתעצבן, אבל להפגין אהבת חינם?
מילא לא לקנא ולחמוד, אבל לשרת שירות מסור ללא כל ציפייה לתמורה?…
אבל היוגים לא עוצרים כאן.
המאמץ הגדול והסופי הוא השחרור מההזדהות הכוזבת עם אותו “אני” שמתאמץ.
אנחנו חושבים ש”אני מתמודד”, “אני משתחרר מההתמכרויות”, “אני משתחרר מההזדהויות הכוזבות”, “אני זה שרוכש את המעלות הרוחניות” וכ”ו.
השחרור מההזדהות הכוזבת, מהניכוס לעצמי, מלקיחת הקרדיט לעצמי זה המאבק הסופי, העליון והגדול ביותר.
כמי שצועדים במסע הרוחני, כולנו מנסים להתמודד ולהתפתח מתוך המגבלות שלנו ולפתח תכונות חיוביות ונאצלות.
התרגול על כרית המדיטציה ועל מזרון היוגה, הלימוד הפילוסופי, החזרה על המנטרה ושירת הקירטן כולם מסייעים לנו לגשת בצורה נקייה וממוקדת אל אתגרי היום יום.
דווקא מתוך לקיחת האחריות האישית והעבודה אל מול האתגרים, אנחנו מתמקדים רוב הזמן בזיהוי והשתלטות על התשוקות והדפוסים האוטומטיים ובניסיון להתנהג בצורה מוסרית וחברית. אלו הן שתי משימות קשות עד מאוד שלעיתים דוחפות אותנו לתחושות של כפיות טובה, כעס על הקרובים אלינו, התחשבנות קטנונית וכבדות מעיקה.
ננסה לזכור שתורת היוגה מכוונת אותנו בסופו של דבר אל מעבר ל”אני” המיידי שנתקל בכל כך הרבה מכשולים והתנגדויות.
ננשום עמוק, נעגל את השפתיים לחיוך, נצחק עם עצמנו על עצמנו ונמשיך לתרגל ולהתפתח בהתמדה ובאהבה.
