סיפור קצר על מורים ותלמידים,
אהבה, נתינה ועזרה…
בשבוע שעבר עלינו לטובה נחגג ברחבי הודו והעולם יום הגורו-פורנימה.
יום חג בו מביעים תלמידים ומתרגלים את הכרת התודה וההערכה למוריהם הרוחניים.
מאז ומתמיד השתמשו מורים של חוכמה מעודנת בסיפור מעשייה כאמצעי הדרכה, כדרך להעניק לתלמידיהם ידע בתחומים שמעבר לתפיסה האנושית, והיבטים מורכבים של פילוסופיה, כמו גם שיעורים חיוניים באתיקה והדרך לחיים מוסריים.
המילה “גורו” מעוררת מגוון רחב של תחושות ותגובות בעידן המודרני ובעולם המערבי.
זהו סיפור מעשייה מקסים על תפקידו של המורה בחיי תלמידיו.
באשרם קטן בהרי ההימאליה חיו יחדיו מורה זקן, שלושת תלמידיו המסורים ועדר חמורים ששימשו אותם לפרנסתם הצנועה.
יום אחד קרא המורה לתלמידיו והודיע להם שימיו ספורים.
“בקרוב אעבור מן העולם, אבל אתם ידידיי טרם השלמתם את תרגולכם הרוחני ותזדקקו לעוד שנים של הדרכה. לשם כך תצטרכו למצוא לכם מורה אחר.
תוכלו להמשיך ולחיות באשרם ואל תשכחו לטפל בחמורים.
מוקדם יותר ביקרתי בדיר וספרתי בדיוק שבעה עשר חמורים.
לך, תלמידי הבכור, אני מוריש מחצית מהחמורים.
לך, תלמידי האמצעי, שליש מן החמורים.
ולך, תלמידי הצעיר, שני חמורים.”
התלמידים פרצו בבכי, “לא די שאתה עוזב אותנו, גורו יקר, כיצד בשם האלים נצליח למצוא מורה אחר? וכיצד לעזאזל מחלקים שבעה עשר חמורים לחצי או לשליש?”
“מי שיידע לחלק ביניכם את החמורים, הוא שיהיה לכם למורה. ועכשיו מספיק, הניחו לי לנפשי…”
כעבור מספר ימים נפטר המורה הזקן. לאחר שהתאבלו מספר ימים החליטו התלמידים לרדת מן ההרים אל העיירה הקרובה ולהתחיל לחפש להם מורה.
הם לקחו איתם את עדר החמורים והגיעו לשוק שבכיכר העיירה בשעת צהרים עמוסה.
התלמיד הבוגר טיפס על ארגז ריק והחל לצעוק אל ההמונים: “מי שיצליח לפתור את החידה הבאה יקבל פרס גדול!”
רחש החל לעבור בין האנשים שהחלו מתאספים סביב התלמידים להקשיב לחידה.
“יש לנו כאן שבעה עשר חמורים ואנחנו צריכים לחלק אותם בין שלושתנו. אני צריך לקבל מחצית מן החמורים, ידידי המלומד צריך לקבל שליש מן העדר וחברנו הצעיר כאן עוד שני חמורים. מי שיצליח לעזור לנו בחלוקה, יזכה בחמור מכל אחד מאיתנו!”
כמה אנשים ניסו את מזלם, אך ללא הצלחה. כעבור כמה דקות החלו האנשים להתעצבן ולצעוק אל עבר התלמידים שיפסיקו לרמות אותם.
לפתע נשמע קול מאחורי ההמון:”אני אשמח לעזור!”
איש מבוגר פילס דרכו בין האנשים ואיתו חמור בודד.
“הנה, חברים, קחו את החמור שלי במתנה. עכשיו יש לכם שמונה עשר חמורים.
מחצית מהם ניתן לך, ידידי, תשעה חמורים.
שליש מהם לך, חברי, שישה חמורים.
ועוד שניים לך, אח צעיר, בסך הכל שבעה עשר חמורים.
עכשיו, אם תוכלו בבקשה רק להחזיר לי את החמור שלי, אני גר במעלה ההר ובגילי כבר קשה לטפס עד לשם.”
מיד נפלו התלמידים לרגליו של הגורו החדש שלהם.
הגורו, המורה הרוחני, קודם כל נותן את אשר שייך לו כדי לעזור לתלמידיו בכל עת.
ועל כך, ביום חג המורים ובכל יום, נודה על אלפי שנות הוראה אוהבת וחומלת ממורה לתלמיד, דור אחרי דור, מאה אחרי מאה, יום אחר יום, ועד שזכינו אנו לקבל בדרך זו את הוראת היוגה ופירות התרגול שלה.
