נחת
כמה אנחנו מתאמצים כדי להרגיש מעט נחת…
מדברים, לומדים, עובדים, נוסעים, מתאמצים עוד דקה ועוד שעה ועוד יום בכדי לחוות תחושת סיפוק.
אבל האם “סיפוק” הוא באמת תגובה למשהו שקורה לנו?
פילוסופיית היוגה מציעה שסיפוק איננו בהכרח תגובה, אלא דווקא פעולה!
כל אחת ואחד מאיתנו רוצה דברים אחרים עבור עצמו והקרובים אליו.
אנחנו מגדירים קצת אחרת את המונחים “עשיר-עני”, “מצליח-נכשל”, “מתאים-לא מתאים”.
עבור חלקנו שפע חומרי הוא שאיפה מרכזית, בעוד אחרים יהיו ממוקדים כולם בהגשמה מקצועית, חיפוש אהבה זוגית, גידול ילדים, יצירת אמנות, טיולים בעולם, מאבק חברתי, או כל דבר אחר שנבחר להגדיר עבור עצמנו כ”חשוב” וכ”משמעותי” עבור איכות חיינו והתחושה שהם בעלי משמעות.
המשותף לכולנו הוא שאם התנאים החיצוניים שהצלחנו לייצר בחיינו תואמים את הציפיות שלנו, יהיו לנו שפע חומרי, הגשמה מקצועית, חיי חברה ומשפחה שתואמים את מה שאנחנו מכוונים אליו ומאחלים לעצמנו. אזי נרגיש סיפוק.
ואם לא, כנראה שלפחות חלק מהזמן נרגיש תסכול, עצב או קנאה, ונמצא את עצמנו מקטרים, מתלוננים ומפנטזים על מה שיום אחד כשיהיה לנו, נרגיש מסופקים.
אנחנו נוטים לחשוב שסיפוק הוא תגובה לתנאים חיצוניים, אבל פילוסופיית היוגה מציעה שסיפוק איננו תגובה, אלא תוצאה של פעולה, פעולה שהיא שביעות רצון.
גם שביעות רצון איננה תגובה, גם היא תוצאה של פעולה, פעולה של הסתפקות.
וגם הסתפקות איננה תגובה, גם היא תוצאה של פעולה, פעולה שהיא משיכה מודעת של תשומת הלב והחשיבה אל החלק המלא והחיובי של הכוס.
המונח “חצי הכוס המלאה” הוא מעט מטעה, כי לרוב החיובי והשלילי לא מתחלקים חצי-חצי, נכון?
בעיקר כשקשה לנו, אנחנו מרגישים שרוב הכוס ריקה, אבל בדיוק כאן, הטכניקות היוגיות של חשיבה חיובית, ראייה חיובית ומיקוד תשומת הלב באותן טיפות של אור או ניצוצות של תקווה, הן כל כך מועילות ומסייעות בעדנו להצליח ברגע האמת, לקחת נשימה עמוקה ולמקד את תשומת הלב שלנו באור ובטוב.
ננסה לקחת לנו את הסיפוק כתרגול.
ההצלחה בראיית החיובי בתוך סיטואציות היום יום, מלאות האתגרים, הוא תרגול לא פשוט בכלל, אבל צעד ראשון שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים לנסות הוא לא לקטר.
לא כי אין לנו על מה או כי אנחנו לא צודקים בכעס והתסכול שלנו.
אלא כי אם יש לנו זמן לקטר, יש לנו זמן גם לתרגל… 😉
מי ייתן ונחווה כולנו סיפוק, נועם, נחת ואהבת חינם בכל יום ויום,
שנה טובה ומבורכת!
