מעבדות לחירות, מצמידות לדבקות
חג הפסח הוא חג החירות.
אנחנו מייחסים את החירות מן העבדות לגורמים חיצוניים, אבל היציאה האמיתית לחירות היא פנימית, והרי במהות הפנימית שלנו, אנחנו כבר עכשיו, ותמיד, בני חורין.
חג הפסח מסמל יותר מכל את היציאה מעבדות לחירות.
אחרי מאות שנים בני ישראל משתחררים מן העבדות בכפייה ויוצאים למסע בדרכם אל העצמאות הנכספת.
במקרה של עם ישראל החופש המדובר הוא מכפייה של גורמים חיצוניים, ואכן, זה סוג החופש שרובנו חולמים עליו. חופש מחשבונות, חופש מאילוצים, חופש ממחלות, חופש מהתלות במעסיקים, במנהיגים ובגורלות.
אבל תורת היוגה מלמדת אותנו שהחופש האמיתי הוא לא מגורמים חיצוניים, אלא דווקא החופש מצמידות, חופש מתשוקות, מדפוסים ומן ההתמכרות לרעיון שהאושר והחופש קיימים באי אילו תנאים ואובייקטים חיצוניים שאם רק יתגשמו, נוכל סוף סוף להרגיש חופשיים ומאושרים.
בין השורשים של התשוקה נוכל לזהות אצל כל אחד ואחת מאיתנו את התאווה, הבצע והכעס כשהם לא מתממשים. נוכל לזהות גם את המרדף בגאווה אחר שם וכבוד.
נוכל לזהות את הצמידות הגדולה לרעיונות, לאידיאולוגיה, לצדקנות ולמרוץ האין סופי אחר אובייקטים, חוויות וריגושים.
תורת היוגה מציעה לנו אין ספור כלים עוצמתיים במאמץ להפוך את הצמידות לדבקות.
דבקות בתרגול, בעזרה לזולת, באהבת חינם ובהתמסרות לקידוש החיים והגשמתם.
במרוצת הזמן כל אלה מסייעים לטהר את הלב מאנוכיות ואת ההכרה מהמרדף אחר החופש המדומה שבאובייקטים המפתים ובתנאים החיצוניים ה”מושלמים” שאם רק נשיג אותם…נוכל סוף סוף להרגיש “חופשיים”.
החופש האמיתי הוא המהות הפנימית שלנו, אנחנו כבר עכשיו, ולתמיד, בני חורין!
בני ישראל יצאו ממצרים אל מסע ארוך במדבר לפני שהגיעו אל הארץ המובטחת. הם יצאו באמונה גדולה אל הלא נודע, כי אין דבר שדוחף אדם לצאת אל החופשי יותר מתחושת העבדות.
אומרים שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ולכן, נברך על כל הקשיים והניסיונות שהובילו אותנו עד היום, ונצא באמונה גדולה אל עוד יום של תרגול בדרכנו אל החירות.
