חינוך – התפתחותו של האדם השלם
החינוך בונה אדם ומעצב אופי.
החינוך הוא אימון לחיים,
חינוכו של האדם כאדם.
חינוך אמיתי הוא חינוכו של האדם כאדם.
החינוך אמור להמריץ את הכוח האינטלקטואלי ולהפוך את התלמידים לכנים, אמיצים ובעלי שליטה עצמית.
חינוך בונה אדם ומעצב אופי, מעניק התפתחות מלאה לכוחות החבויים של הילדים בחייהם המוסריים, האינטלקטואליים, האסתטיים, הפיזיים והרוחניים.
חינוך משמעו התפתחות של האדם השלם.
ראש, לב ויד – שלושתם זקוקים לאימון באמצעות חינוך אמנותי, מדעי ומעשי. הגוף, ההכרה, האינטלקט והרוח זקוקים להתפתחות הרמונית.
יש לתכנן את החינוך כך שיקדם חיים פשוטים וחשיבה גבוהה. על החינוך לאפשר לתלמיד להתאים את עצמו לסביבתו ולסייע לו להיות מצויד למאבק החיים ולהשגת הגשמה עצמית.
על החינוך ללמד את התלמידים לאהוב אלוהים ואדם, להנחות את התלמידים להיות דוברי אמת, מוסריים, חסרי פחד, צנועים וחומלים, ללמד את התלמידים לתרגל התנהגות נכונה, חשיבה נכונה, חיים נכונים, פעולה נכונה, הקרבה עצמית והשגת ידע של העצמי.
למידה מסורתית ומודרנית
אם תשווה את שיטת החינוך הנוכחית לשיטתנו העתיקה – הגּוּרוּקוּלָה (למידה בבית ספרו של המורה הרוחני), תמצא ביניהן פער גדול.
שים לב כיצד נתנו המורים המסורתיים הוראות לתלמידיהם לאחר שסיימו את מסלול לימודם: “דבר אמת. מלא את חובתך. אל תסטה מהאמת. אל תסטה מחובתך. אל תזניח את רווחתך. אל תזניח את השפע שלך. אל תזניח את חובותיך כלפי אלוהים וכלפי אבותיך הקדומים. עשה רק מעשים שאין בהם כל אשמה, לא אף מעשה אחר. הפעולות הטובות הן שצריכות להתבצע על-ידך, אף לא פעולה אחרת.”
לכל תלמיד בגורוקולה היה ידע בפּרָנָיָאמָה (תרגול השליטה בנשימה), מָנטרָה, יוגה אַסַנָה (תנוחות היוגה), הקוד המוסרי, הבהגווד גיטה ושאר הכתבים העתיקים. כל תלמיד ניחן בצניעות, איפוק עצמי, ציות, רוח של שירות והקרבה עצמית, התנהגות טובה, נימוס ומזג אדיב. כל תלמיד קיבל אימון מוסרי מושלם. זה היה המאפיין הבולט של התרבות העתיקה.
רבים מבתי הספר והמכללות שלנו הפכו לחנויות של רווח והפסד.
החינוך בונה או מחריב את התרבות. האוניברסיטאות הן למעשה האפוטרופסיות של האופי, התרבות והציביליזציה של המדינה. אוניברסיטאות לא אמורות להיות רק מוסדות לדחיסת ידע. אוניברסיטאות חייבות להיות מקדשים של אור וחוכמה.
החינוך חייב להתבסס על פילוסופיית חיים מוצקה.
החינוך הוא אימון לחיים, שבו למוסר יש את התפקיד החשוב ביותר. חינוך של האינטלקט ללא משמעת מוסרית יזיק להתקדמות האנושית. אינטליגנציה ללא אופי היא מקור לסכנה הן לפרט עצמו והן לסובבים אותו. התפתחות של הגוף ושל האינטלקט לבדם, ללא משמעת מוסרית, ייצרו אנשים ונשים אנוכיים שיהיו נטולי רגש או אהדה לעני, יראת כבוד לזקן ולחכם או כבוד לחיים. על החינוך לסייע בגיבוש אופי חזק, טהור ויפה.
יחסים בין מורה לתלמיד
בהודו העתיקה שררו יחסים קרובים ביותר בין התלמיד והמורה.
היחסים שבין המורה והתלמיד צריכים להידמות לאלה שבין אב אוהב לבן מסוּר. אין עליהם להיות יחסים בעלי טבע מסחרי. על המורה והתלמיד להבין זה את זה היטב. על המורה להיות מדריך ידידותי לתלמיד ולעולם לא שליט מתנשא ושתלטני. על התלמיד להעריך ולאהוב את המורה ולא לפחד ממנו ולשנוא אותו. זוהי האחריות העיקרית של המורה לזכות בהערכתו ובאהבתו של התלמיד. רק כך תהיה הוראתו יעילה.
חובה גדולה ומכבידה מוטלת על המורים והמרצים בבתי הספר ובמכללות בבואם ללמד את תלמידיהם באופן הנכון. הם עצמם צריכים להיות מוסריים וטהורים לגמרי. מגעיהם עם התלמידים ועם אחרים צריכים להיות מוסריים לחלוטין. רק אז יוכלו להנחות את התלמידים בדרך הנכונה. לפני שייעד עצמו להיות במקצוע ההוראה, חייב כל מורה לחוש את האחריות הכבדה שבמעמדו זה. הישגים אינטלקטואליים גרידא באומנות נשיאת הרצאות יבשות בלבד לא יהפכו אותו למרצה.
על המורים לשמש אידיאל ראוי, אשר יהיה מודל לחיקוי לתלמידיהם. התלמידים אמורים לשאוב השראה מחייהם האישיים של מוריהם.
המורים צריכים להיות חדורי רוח של מסירות עצמית במשימה הענקית לגידול האזרחים של המחר.
החינוך הוא השורש, התרבות היא הפרח, החוכמה היא הפרי.
