בלדה טיבטית וחמשת השלבים בתהליך השינוי הפנימי
הבלדה הטיבטית היפה של סוגיאל רינפוצ’ה מדגימה לנו את שלבי הבגרות הרוחנית שלנו:
בתחילה, בבית הראשון, אנחנו לא שמים לב ל”בורות” שלנו (דפוסי מחשבה שליליים) נופלים אליהם פעם אחר פעם, מרגישים קורבנות ומחפשים אשמים בנפילה שלנו.
בבית השני, לאחר שכבר התחלנו בתהליך של תרגול, מודעות עצמית, אנחנו כבר שמים לב אל ה”בורות” שלנו אבל עדיין נופלים אליהם, ומתחילים לחפש כלים כדי לצאת מהם.
בבית השלישי אנחנו רואים את הבורות שלנו ואף שאנו נופלים בהם אנו לוקחים את האחריות, אנו מכירים בכך שזימנו את הקושי והוא כאן על מנת לשרת אותנו ואת הגדילה שלנו.
בבית הרביעי אנו נמצאים במקום של מודעות גדולה יותר ולכן רואים את הבורות מראש ולומדים לעצור בזמן, לעקוף את ה”בורות” מתוך מודעות להתנהגויות והמחשבות שיפילו אותנו אל הבור.
בבית החמישי אנו בתפיסה שונה לגמרי של המציאות ולכן איננו מסתכלים על החיים כאוסף בורות.
קחו לכם תרגיל קטן לשנה החדשה,
1. שימו לב לאתגרים שאתם נתקלים בהם ונסו להצביע באיזה בית מהבלדה אתם נמצאים.
2. נסו למצוא אמצעים לעבור לשלב הבא.
שיר טיבטי בחמישה בתים מתוך “ספר החיים והמתים הטיבטי” של סוגיאל רינפוצ’ה :
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק: אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק : אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות: אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק: אני עוקף אותו.אני הולך ברחוב אחר.