אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני?
שאלה: אום סוומיג’י. כיצד ניתן לפתח הסתמכות עצמית או self reliance ובוא בעת להכיר בכך שאנחנו לא יכולים להתקיים ללא תמיכה?
תשובה: יש טקסט עברי בשם מסכת אבות, שם אומר הלל הזקן: “אם אין אני לי, מי לי?” כלומר, זאת הסתמכות עצמית.
“וכשאני לעצמי, מה אני?” מה המשמעות? כשאנחנו רואים את עצמנו כפרט, זאת בורות. כשאנחנו רואים את עצמנו ככלל, ככל המציאות כולה, זה ידע.
הסתמכות עצמית היא מתוך מצב של בורות, שבגללה אנחנו רואים את עצמנו נפרדים מהכול. אנחנו מבינים, שאם אני לא אעשה מאמץ אישי, אם אני לא אלמד בעצמי, אם אני לא אתרגל בעצמי, אם אני לא אלמד (אחרים) בעצמי, אם אני לא אפעל כדי לגאול את עצמי, אף אחד לא יעשה את זה עבורי. המורה לא עושה את העבודה בשבילנו, המורה מלמד אותנו ואנחנו צריכים לעשות את העבודה.
מצד שני יש דרך אחרת. כל אחד מאיתנו הוא יתוש קטן על הגב של הפיל. קיים משל על פיל שסוחב משא כבד מאוד. על בטנו יש שני יתושים, ויתוש אחד אומר לשני: “תראה כמה אנחנו סוחבים…”.
תראה כמה אנחנו סוחבים זו הבנה אחרת. וכשאני לעצמי, מה אני? שאני לעצמי, זה תיאור מצב הבורות., מה אני? שאני לעצמי אני במצב אומלל מאוד. איך יוצאים מהמצב הזה?
כלומר, מצד אחד, כשאני מרגיש שאני לעצמי, אני מוכרח לעשות מאמץ אישי. מצד שני, צריך את התובנה הזו, שכשאני לעצמי, מה אני? אני בתור פרט נבדל, ביטוי של בורות מוחלטת.
לכן, הצעד הראשון לניפוץ הבורות הזאת, הוא קארמה יוגה. קארמה יוגה זאת יוגה שמטרתה לפתח יותר ויותר את המודעות של “וכשאני לעצמי, מה אני?”. שאני חי חיים אנוכיים של פרט נבדל, שלא מבין שכל המציאות כולה היא אני. אני חייב לנפץ את הבורות הזאת על-ידי כך שאעשה את מה שנולדתי עבורו.
מה שנולדתי עבורו הוא:
א) ללמוד את החוקים האלוהיים.
ב) לחיות על פיהם.
ג) לעשות את כל מה שאני עושה כדי למלא את החובה שלי בתוך המציאות הזאת.
ד) לעשות כל דבר לשם שמים, כלומר, בשביל המציאות כולה המורכבת מפרטים.
ה) באופן מעשי איך אני מגשים את זה. אני מקדיש את חיי לשירות הזולת, כדי לעזור לאחרים להגיע לטוב העליון. וכשאני אומר לעזור לאחרים זה כולל גם את עצמי.
כשאנחנו אומרים לסמוך על עצמך, זה ביטוי של בורות. בדרך כלל, בן-אדם שחי לפי “סמוך על עצמך ואל תזדקק לאחרים”, (בעברית יש אמרה: “מכור את עצמך לעבד ואל תזדקק לבריות”) הכוונה היא שתעשה את המאמץ שלך, אל תחשוב כל הזמן שמישהו יבוא ויציל אותך.
החובה ההתחלתית שלנו היא “מכור עצמך לעבד ואל תזדקק לבריות”. יש לך חוב, מה תעשה? אתה יכול ללכת ולבקש מאחרים להושיע אותך, או שאתה יכול אפילו למכור את עצמך לעבד, אל תזדקק לבריות, אתה חייב לעשות את המאמץ האישי.
מעניין שהגישה הזאת היא גישה שמיוחסת למי שעוסק בגיאנה יוגה, ביוגת החוכמה. דווקא מי שעוסק ביוגת החוכמה יודע, שחייבים להתחיל עם הגישה הזאת של מאמץ אישי, כדי שבסופו של דבר כדי להיחלץ מהבורות, אפילו מי שמתרגל קארמה יוגה, חייב להיחלץ מהתפיסה הזאת, של “מה אני יכול לעשות, כלומר, מישהו אחר יבוא ויושיע אותי”. כן, מישהו אחר יבוא ויושיע אותך, איך? על- ידי זה שמבפנים אנחנו נבין שיש צורך במאמץ אישי.
מצד שני, התפיסה של “וכשאני לעצמי, מה אני?” היא תפיסה גבוהה יותר, ובאופן מוזר היא מיוחסת לבהקטי יוגה, ליוגה של דבקות. דווקא התפיסה הגבוהה יותר מיוחסת ליוגה שנחשבת ליוגה פחות מתקדמת באופן מסורתי מיוגת החוכמה.
מה המשמעות? דווקא כשמישהו מגיע לרמה גבוהה מאוד של השגה, הוא מבין “וכשאני לעצמי, מה אני?” אני לכשעצמי כלום. זוהי התפיסה של בהקטי יוגה, של יוגת הדבקות.
אבל אין זה משנה, כי כל היוגות כולן הן שמות של תהליך אחד. אנחנו אומרים יש ארבע יוגות, אבל זה לא מדויק לומר שהן נפרדות זו מזו. זה פשוט תיאור של כל מיני שלבים בדרכו של השואף הרוחני. זה הכול.
כדי לנפץ את הבורות אני חייב להתחיל במאמץ אישי, ובשביל זה צריך חסד. הדבר המשונה הוא שגם בשביל מאמץ אישי צריך חסד אלוהים. מוזר ביותר. מצד שני, ברמה שהבורות הרוחנית הוסרה במידה רבה, אני מגיע להשגה ישירה של “וכשאני לעצמי, מה אני?” אני כלום, כלומר, אין לי שום משמעות מחוץ לכלל.
בעברית הדבר נקרא ערבות הדדית. מה זה ערבות הדדית? אני לא יכול לומר: כולם רשעים ואני בסדר. כלומר, אני הלב, הלב בריא, וכל הגוף כולו חולה, אבל אני בסדר. איך זה יכול להיות?
ערבות הדדית הינה לדוגמה, איך שהגוף מתפקד. כל תא עובד בשביל הגוף כולו, והגוף כולו עובד בשביל כל תא. זו ערבות הדדית.
אנחנו ערבים זה לזה, זו לא פילוסופיה, זה תיאור מציאות. הכול קשור בכל, ואתה לא יכול פשוט לנתק, כי בתפיסה הכוזבת שלך אתה רואה דברים מנותקים, ופועל בצורה לא נכונה בעקבות זאת.
מתוך ערב שאלות ותשובות עם סוומי סורופננדה בעברית שהתקיים באשרם שיבננדה באיי הבהמס בחודש ספטמבר 2020
