להלן כמה נקודות מעשיות, הנוגעות לטכניקות ולשלבים הבסיסיים של המדיטציה.
נקודות אלה מיועדות במיוחד למתחיל, אף כי גם המודט המנוסה ביותר ימצא תועלת בחזרה עליהן:
- תרגול קבוע
זמן קבוע, מקום קבוע ותרגול קבוע חשובים מאוד. קביעות זו מכשירה את ההכרה להאט את פעולותיה ללא דיחוי. קשה למקד את ההכרה, המנסה לנדוד ממקום למקום, ברגע שמתיישבים ומנסים להתרכז. בדיוק כשם שהרפלקס המותנה הוא תגובה על גירוי חיצוני קבוע, גם ההכרה תירגע ביתר מהירות כאשר הזמן והמקום יהיו קבועים. - שעת התרגול
השעות היעילות ביותר למדוט הן השכם בבוקר ועם דמדומי הערב, כאשר האווירה טעונה עצמה רוחנית מיוחדת. הזמן המועדף הוא “ברהממוהורטה”, בין ארבע לשש בבוקר. בשעות השקטות הללו, לאחר השינה, ההכרה נקייה ואינה מוטרדת על ידי פעילויות היום. לאחר שהתרעננה והתנקתה מדאגות העולם, אפשר לעצב אותה בקלות רבה, והריכוז יושג ללא מאמץ. אם אינכם יכולים לשבת בשעות האלו, בחרו שעה שבה אינכם מעורב בפעילויות היומיום והכרתכם נוטה להירגע. הקביעות היא השיקול החשוב ביותר. - מקום התרגול
נסו להקדיש חדר מיוחד למדיטציה. אם הדבר בלתי אפשרי, הפרידו במחיצה חלק מהחדר, ואל תרשו לאחרים להיכנס לשם. השטח חייב להיות מנוצל למדיטציה בלבד, ולהישאר נקי מכל אסוציאציות וויברציות אחרות. יש להבעיר קטורת בבוקר ובערב. נקודת המיקוד של החדר צריכה להיות תמונה של דמות רבת השראה, שמושב המדיטציה מונח לפניה. כאשר חוזרים ומתרגלים מדיטציה בחדר הזה, מתמלא החדר בוויברציות חזקות הנוצרות בזמן המדיטציה. בתוך שישה חודשים יורגש השקט והטוהר של האווירה, ותהיה לה הילה (אאורה) מגנטית. בתקופות של לחץ אפשר לשבת בחדר, לחזור על המנטרה למשך חצי שעה, ולחוות הקלה ונחמה. - הישיבה למדיטציה
כאשר יושבים, יש לפנות צפונה או מזרחה, כדי לנצל את הרטטים המגנטיים החיוביים. שבו בתנוחה יציבה ונוחה, כשעמוד השדרה והצואר זקופים אבל לא מתוחים. ישיבה זו עוזרת לייצב את ההכרה ומעודדת ריכוז. חשוב לא פחות, שהאנרגיה תהיה מסוגלת לנוע ללא הפרעה מבסיס עמוד השדרה אל קצהו העליון של הראש. אין צורך להניח את הרגליים בתנוחת הלוטוס הקלאסית, ה”פדמהאסנה”. כל תנוחה נוחה בשילוב רגליים יפה למטרה זו. תנוחה של שילוב רגליים מספקת בסיס יציב לגוף ויוצרת מסלול משולש לזרימת האנרגיה, שחייבת להתמקד ולא להתפזר לכל עבר. חילוף החומרים, גלי המוח והנשימה יואטו ככל שיועמק הריכוז. - תחילת התרגול
לפני ההתחלה, צוו על ההכרה להיות שקטה לפרק זמן מוגדר. שכחו את העבר, את ההווה ואת העתיד.
- הרגעת הנשימה
וסתו את הנשימה באופן מודע. התחילו בחמש דקות של נשימות בטן עמוקות, כדי להזרים חמצן למוח. אחר כך האטו את הקצב עד שיהיה בלתי מורגש. - ייצוב אנרגיית החיים
המשיכו את הנשימה הקצבית. שאפו אויר במשך שלוש שניות ונשפו במשך שלוש שניות. ויסות הנשימה מווסת גם את זרימת ה”פּֽרָנָה”, האנרגיה החיונית. אם משתמשים במנטרה, חייב להיות תיאום בינה לבין הנשימה. - התבוננות שלווה
תנו להכרה לנדוד תחילה. בסופו של דבר היא תתרכז, בד בבד עם ריכוז הפּֽרָנָה. - גישת העד הדומם
אל תכפו על ההכרה להירגע. דבר זה יכניס לפעולה גלי מוח נוספים שיפריעו למדיטציה. אם ההכרה ממשיכה לנדוד, פשוט התנתקו ממנה וצפו בה כאילו אתם צופים בסרט. בהדרגה יואט הקצב שלה. - נקודת המיקוד
בחרו נקודת מיקוד שעליה יכולה ההכרה לנוח כשהיא מתעייפת, כמו שציפור נחה לה על ענף. אדם שהאינטלקט דומיננטי באישיותו, ממומלץ שיעשה ויזואליזציה של אובייקט הריכוז בחלל שבין גבות העיניים. אדם שהרגש דומיננטי יותר באישיותו, מומלץ שיעשה את הוויזואליזציה במקלעת הלב.
אין לשנות את נקודת המיקוד הזאת, לעולם. - אובייקט הריכוז
התמקדו בחפץ ניטרלי או בסמל מרומם, והחזיקו אותו במקום הריכוז. אם אתם משתמש במנטרה, חזרו עליה מנטלית ותאמו את החזרה עם הנשימה. מי שאין לו מנטרה אישית יכול להשתמש ב”אום”. אף שהחזרה המנטלית חזקה יותר, אפשר לחזור על המנטרה בקול רם כשגוברת הנטייה להירדם. לעולם אין לשנות את המנטרה. - חוויות המדיטציה
חזרה על המנטרה תוביל למחשבה טהורה, אשר בה הוויברציה הקולית מתמזגת עם הוויברציה המחשבתית, ואין שום מודעות למשמעות, חזרה קולית מתפתחת לחזרה מנטלית ולשפה טלפתית, וממנה למחשבה טהורה. מדובר במצב עדין של אושר טרנסצנדנטלי, שיש בו שניות (דואליות) וקיימת מודעות לאובייקט ולסובייקט. - שלבים מתקדמים
עם התרגול נעלמת השניות ומגיעים ל”סַמַדְהִי”, מצב של תודעת-על. התאזרו בסבלנות, שכן הדרך לשלב זה ארוכה וממושכת. - סַמַדְהִי
ב”סַמַדְהִי” נח המודט במצב של אושר, אשר בו היודע, הידע והידוע הופכים לאחד. מדובר במצב של תודעת-על, המושג על יד מיסטיקנים בני כל הדתות והאמונות. - מיסוד התרגול
התחילו לתרגל מדיטציה בפרקי זמן של עשרים דקות, עד שתגיעו לשעה שלמה. אם הגוף מיטלטל או רועד, יש להשתלט על הרעד ולהפנים את האנרגיה.