מכשולים למדיטציה
הבנת הבעיה היא חצי מהפתרון !
אבל לפני שנדבר על מכשולים, נזמין אתכם תנצל את הזמן בצורה מיטבית ולהתחיל לתרגל
*** לאלה מכם שאוהבים תאכל’ס ורוצים לקרוא על איך מיישמים ואיך מתרגלים – לחצו כאן ל- מדיטציה מודרכת ***
לא קשה להתגבר על המכשולים ועל אבני הנגף בדרך להגשמה, אם מגיעים להבנה אינטליגנטית ומקיפה שלהם. יש לזכור בכל עת כי כישלונות אינם אלא קרש קפיצה להצלחה. כשם שהקברניט מצליח לנווט את ספינתו לאורך חוף מסוכן מפני שיש לו ידע על השוניות הקרובות אליו, כך מנווט השואף הרוחני את דרכו בים התרגול הרוחני בעזרת הידע על המכשולים השונים והשיטות להתגבר עליהם. יש להכשיר את ההכרה בצורה נכונה ולא להתייאש, שכן המסע אל השלמות מעולם לא נגמר בן לילה.
הפסקת התרגול
ההכרה רוצה גיוון בתרגול המדיטציה, כפי שהיא רוצה גיוון בכל דבר אחר. היא מורדת נגד החדגוניות. כאשר דבר זה קורה, יכול התלמיד לתת להכרה מנוחה קלה וגיוון על ידי שינוי תכנית התרגול, אבל לעולם אל לו לחדול לגמרי מן התרגול. הפסקת התרגול היא שגיאה חמורה; אין לוותר על ה”סדהאנה”, התרגול הרוחני, בשום תנאי. המתחיל, המלא התלהבות, מקווה במקרים רבים להשיג כוחות נפשיים בתוך זמן קצר. כאשר אין הוא משיג אותם, הוא מתייאש ומוכן לוותר. הוא עשוי לאבד את אמונתו ביעילות התרגול שלו, ובמקרים רבים אפילו לשקול ויתור מוחלט עליו. תרגול המדיטציה חייב להימשך, ללא כל ציפיות. יש התפתחות, אבל היא הדרגתית. כנות, קביעות וסבלנות, הן ערובה להתקדמות.
בריאות ותזונה
הגוף הוא המכשיר היחיד בידי האדם להשגת הגשמה עצמית, ובתור כזה מן הראוי לשמור עליו בריא וחזק. כשם שיש לשמור על הגרזן שיהיה חד בכל עת ומוכן לכריתת עצים, כן יש לשמור על הגוף במצב מצוין כדי להגיע להגשמה עצמית ביתר מהירות.
ההכרה הבריאה גם היא חשובה. מכיוון שהגוף וההכרה קשורים קשר הדוק, חשוב לשמור על הכרה שמחה בכל עת. שמחה ובריאות טובה הולכים יד ביד. השואף הרוחני הנבון שומר על גוף בריא בעזרת תרגילים קבועים, תנוחות של יוגה ובקרת נשימה, תזונה מתונה, מנוחה ושפע של אויר צח. יש להימנע מסמים ומתרופות ככל האפשר, ובמידת הצורך להשתמש בתרופות טבעיות.
מצד שני יש תלמידים המסרבים ליטול תרופות גם כאשר הם חולים במחלה קשה. אנשים אלה מענים את גופם שלא לצורך; הם מאפשרים למחלה לפגוע בבריאותם פגיעה עמוקה. עד מהרה הם נעשים בלתי כשירים גופנית להמשיך בתרגול שלהם. מוטב ליטול תרופה במשך כמה ימים ולחזור מהר לתרגול, ולא לאפשר למחלה להגיע לשלבים מתקדמים, ובכך להקשות על הגוף את החזרה לתרגול הסדיר.
חשוב לדעת שהתרופה היעילה לרוב המחלות היא צום, שבמהלכו נחה מערכת העיכול, והרעלים נפלטים מהגוף.
תזונה בלתי נכונה היא מכשול נוסף בדרך להתקדמות הרוחנית. לכל סוגי המזון יש אנרגיות מיוחדות להם. כשם שהגוף הפיסי נוצר מן החלק הפיסי הגס של המזון שנאכל, נוצרת ההכרה מן החלקים העדינים שלו.
אם המזון אינו טהור, גם ההכרה נעשית בלתי טהורה. סיגריות, משקאות חריפים, סמים, וכן מזון שאינו טרי, מזיקים מאוד. הארוחות חייבות להיות פשוטות, קלות ומזינות. למזון המוכן והמעובד המצוי על רבים ממדפי החנויות, אין מקום בתפריט של היוגי.
אנשים רבים אוכלים הרבה יותר מן הדרוש, מתוך הרגל או לשם הנאה. תזונה לא מתונה היא הסיבה לרוב המחלות המוכרות בחברה המודרנית. כאשר אדם סובל מכאב בטן או מעייפות בלתי נמנעת שמקורה בהעמסת יתר על הקיבה, נעשית המדיטציה בלתי אפשרית.
חשוב לא לאכול שעתיים לפני תרגול המדיטציה. אם המדיטציה נעשית בשעות הבוקר המוקדמות, חייבת הארוחה להיות קלה.
מתינות היא מילת המפתח בכל הנוגע להרגלים היומיומיים של האדם. הגוף מועד לחלות בקלות בגלל עודף או חוסר שינה, אכילת סוגי מזון בלתי מתאימים, חשיפה להמונים, עבודה מנטאלית מאומצת, פעילות מינית מוגזמת, או היעדר תרגול סדיר. אם מודט נעשה חולה, הוא עשוי להאשים את התרגול ולא את הגזמותיו ואת חוסר הזהירות שלו. ההכרה מחפשת לה תמיד תירוץ להימנע ממשמעת, אבל את התרגול אין להפסיק, אפילו לא ליום אחד. הקשב לקול הפנימי של ה”עצמי” ולא לתלונותיה של ההכרה.
עצלות ושינה
עצלות, נמנום ושינה הם מכשולים אוניברסאליים בדרך הרוחנית, השינה היא החזקה מכולם. כמו המזון, גם השינה הפכה להיות הרגל מוגזם בעל ותק רב אצל רוב בני האדם. את כמות השינה הדרושה אפשר לצמצם במידה ניכרת בעזרת תרגול קבוע של מדיטציה. השינה היא צורך פסיכולוגי, ואפשר לצמצם אותו לאט ובהדרגה. המוח זקוק רק למנוחה קצרה מדי יום; אם אינו מקבל אותה, אין ספק שהאדם מרגיש עייף ואינו מסוגל לא לעבוד ולא למדוט. באמצעות תרגילי יוגה שונים אפשר לפתח הכרה רגועה ויציבה. האנרגיה אינה מבוזבזת עוד על ריגושים ותשוקות מיותרות. ההכרה נמצאת זמן רב יותר במצב רגוע ועל כן אין היא זקוקה לכמויות גדולות של מנוחה. ברגע שמתחיל המודט להתבסס בדרך חיים חדשה וטובה יותר, יהיה לו עוד ועוד זמן ל”סדהאנה” (תרגול רוחני).
אם קיימת בעיה של נמנום במהלך המדיטציה, יש להתיז מים קרים על הפנים, לבצע תרגילי נשימה, או לעמוד על הראש חמש דקות כדי לחזור למצב של הכרה ערנית.
תרדמה נופלת על המודט כאשר חייו סובלים מחוסר איזון. רק מיעוט קטן מתאים למדיטציה ב”משרה מלאה”; האחרים חייבים לנהל חיים מאוזנים ומבוקרים.
אם התרדמה הופכת למכשול, יתקנו את המצב עבודה נמרצת ומעשית של נדיבות לב. פעילות גופנית מספקת את האיזון הנדרש לתרגול המדיטציה, ועבודה קשה חייבת להיות חלק בלתי נפרד מהמשמעת היומיומית.
הסיבוכים של חיי היומיום
נסיבות לא רצויות, אוירה בלתי נעימה ומכשולים אחרים אינם חייבים להוביל לכישלון במאמציך. אדרבה, אפשר לראות בהם אתגרים ועזרים לפיתוח כוחות כגון הבחנה, אמפטיה, רצון וסיבולת. המאבק במצבים קשים מביא איתו התקדמות מהירה.
לעומת זאת, חברה בלתי רצויה משפיעה לרעה, שכן קשר מסוג זה ממלא את ההכרה ברעיונות חסרי טעם. כדי למנוע את המשיכה לכיוון השלילי, חייב המודט להגן על עצמו מפני כל השפעה המסיחה את דעתו. אנשים המשקרים וגונבים, אנשים תאוותניים, או כאלה הנהנים מלשון הרע ומבלים את זמנם ברכילות – אין להם מקום בחייו של אדם רוחני. הגישה הבריאה ביותר היא להימנע מחברתם בכל מחיר.
המונח חברה בלתי רצויה כולל יותר מבני אדם; הוא כולל כל דבר שמאפשר מחשבות או ויברציות שליליות. סביבה קולנית וגסה, ספרים ושירים היוצרים חוסר סיפוק, סרטים ותכניות טלוויזיה המתמקדים באלימות ובחושניות – כל אלה מדרדרים את ההכרה וממלאים אותה בתשוקות שלא היו עולות בה באופן תקין. מן הראוי גם לשקול קיצוץ בקריאת עיתונים, שכן הם מכוונים, וגם מצליחים, לטלטל את ההכרה בגלים של אי שקט ואהבת סנסציות. כל הסחות הדעת האלו מושכות את ההכרה החוצה במקום למקד אותה פנימה.
שיחה בטלה
הכוח הרוחני פוחת בגלל הרגלים רעים רבים, שאחד מהם, ולא הפחות מכולם, הוא דיבור מוגזם וחסר ערך. שלשול הלשון מבזבז אנרגיה רבה שהייתה יכולה להיות מנוצלת להתפתחות אישית. דיבור מיותר מכניס באדם אי שקט ועושה אותו בלתי כשיר לתרגול המדיטציה. החכם מדבר רק מילים ספורות, אומר אותן כאשר נחוץ לעשות זאת, ודווקא בגלל שהוא חוסך במילים, יש להן כוח רב.
כדי להרגיע את ההכרה, למקד אותה וללמדה משמעת, רצוי לשמור על “מאונה” – שתיקה – לפחות שעתיים מדי יום, נוסף על הזמן המוקדש למדיטציה. כדי שהתרגול יהיה בעל ערך רב, עדיף לבצע אותו דווקא בזמן שבו יש הזדמנויות רבות לשיחה.
חיפוש פגמים גם הוא הרגל מזיק ביותר. הכרתו של האדם שתמיד מתערב בענייני אחרים, נמשכת תמיד החוצה ויוצאת משליטה. איש אינו יכול היות אינטרוספקטיבי כאשר הכרתו עסוקה בפעילות מסוג זה. שקידה על תרגול רוחני אינה משאירה זמן להתערבות בענייני הזולת. שכח את מגרעותיו של הזולת והשתדל לשפר את עצמך תחילה. החיים קצרים ויקרים. איש אינו יודע מתי ילך לעולמו. יש לנצל כל רגע למטרות נעלות יותר מרכילות ושפיטת הזולת.
מכל המחסומים הרגשיים, ההרסני ביותר הוא הכעס, אויבו הגדול ביותר של השלום, שכן הוא השלילי מכולם. הכעס אינו אלא שינוי שעברה התאווה, כי תשוקה שאינה באה על סיפוקה גורמת לכעס. ואז ההכרה מתבלבלת, הזיכרון וההבנה נעלמים, והאדם אומר ועשה דברים ללא מודעות וללא שליטה. הכעס גורם נזק רב לגוף הפיסי והנפשי של האדם עצמו, וכן לגוף זולתו. כל מערכת העצבים מזדעזעת על ידי התקף אחד של כעס.
כשם שחום ואור אפשר להפוך לחשמל, אפשר להפוך כעס לאנרגיה רוחנית. כל המגרעות, התכונות הבלתי רצויות והמעשים השגויים נובעים מכעס; כאשר משתלטים על הכעס, כל היתר נעלמים מעצמם. כך מנצח התלמיד במחצית המאבק שלו.
הכעס צובר כוח כאשר הוא חוזר ונשנה, וכאשר מתגברים עליו מחזקים את כוח הרצון. עצם תרגול המדיטציה עוזר לחסל את סיבות הכעס, שכן הוא משנה לאט לאט את הערכים וההשקפות. כשלומדים להישאר שלווים גם לנוכח עלבון וניצול, קל להתגבר על הדחפים והרגשות קודם שהם לובשים צורה.
אבדן האנרגיה החיונית
האנרגיה הקוסמית, היוצרת את הגלקסיות והעולמות ומנציחה אותם, היא אותה אנרגיה הרוטטת ללא הרף בגוף האדם ובהכרתו. אנרגיית חיים זו, אותה ה”פראנה” האוניברסאלית, מתבטאת ברמה הגופנית הגסה כאנרגיה מינית. כאשר היא נשלטת ומתעדנת, היא הופכת להיות “אוג’אס-שאקטי” – אנרגיה רוחנית. אנרגיה מינית נעה מלמעלה למט, ואילו ה”אוג’אס” נעה מלמטה למעלה, מן המרכזים המיניים של הגוף אל מקום אחסונה במוח. “אוג’אס” היא הכוח היוצר, האנרגיה החיונית, החוסן שיש לאדם שהמיר את חושניותו ברוחניות.
ההכרה עצמה
ההכרה עצמה מעמידה מכשולים רבים בדרך המדיטציה. בתחילת התרגול עולות שכבה אחרי שכבה של מחשבות שליליות ובלתי טהורות מן התת-מודע, מיד ברגע שהאדם מתיישב למדוט. תלמידים נוטשים מפעם לפעם את תרגולם בגלל זה, בלי להבין למה זה קורה. פתגם ישן אומר כי אם תהרוג יתוש אחד, יבואו עשרים ללוויה. ואכן, מחשבות שליליות תוקפות את המודט שוב ושוב בעוצמה כפולה כאשר הוא מנסה להפטר מהן. זה חוק ההתנגדות הטבעי. בסופו של דבר ייעלמו כולן, שכן מחשבות שליליות אינן יכולות לעמוד בפני מחשבות חיוביות. עצם העובדה שמחשבות בלתי רצויות יוצרות הרגשה של אי-נוחות כשהן עולות במהלך המדיטציה, מעידה על צמיחה והתבגרות, שכן בעבר היו מחשבות אלו מתקבלות בברכה על-ידי ההכרה. אי אפשר לסלקן בכוח או בבת אחת, שמא יחזרו ויפנו כנגד המודט בתנופה מוגברת. הן הולכות ונמוגות מעצמן, כאשר התלמיד מתמיד בתרגולו בחריצות ובנחישות.
