ריכוז מהו ?
כל כוח בטבע, הזורם בחופשיות על פני אזור נרחב, נע באטיות ובעצמה פחותה מזו של כוח המרוכז למסה אחת ומכוון דרך פתח מוגבל אחד. נהר אטי הזורם בנחת מקבל עצמה מדהימה לאחר שמימיו נסכרים, מצטברים ומועברים דרך מגוף. קרניה החמימות של השמש הממוקדות באמצעות זכוכית מגדלת, מסוגלות לשרוף חפצים בחומן. זו גם העצמה הנוצרת בכוח הריכוז.
הריכוז המנטלי הוא מיקוד ההכרה לפרק זמן ממושך בנקודה אחת, חיצונית או פנימית. אין ריכוז ללא דבר שעליו יכולות הקרניים הממוקדות של ההכרה לנוח, ויהא זה חפץ או רעיון.
ההכרה מסוגלת לעשות רק דבר אחד ברגע נתון. אלה המדמים לעצמם, כי מטלה יומיומית כשטיפת כלים נעשית ביתר מהירות אם הם חושבים על דקלים ועל חוף שטוף שמש בעת ביצועה, אינם אלא משלים את עצמם. הגלים המנטליים שלהם נעים בין ההזיה ובין המטלה המידית. האמת היא, שתשומת הלב המוקדשת לעבודה פוחתת בגלל ההפרעות החוזרות ונשנות, וגם הידיים נעשות אטיות. משום כך, מומלץ לרכז את המחשבה בנקודה אחת ולהשלים את המשימה במחצית הזמן.
*** לאלה מכם שאוהבים תאכל’ס ורוצים לקרוא על איך מיישמים ואיך מתרגלים – לחצו כאן ל- מדיטציה מודרכת ***
כאשר אתם שקועים עמוק בקריאת ספר או בצפייה בתכנית טלוויזיה, אינכם שומעים רעשים מבחוץ, ואפילו לא את שמכם כאשר קוראים לכם. אם מישהו ניגש אליכם אינכם רואים אותו. אינכם מריחים את ניחוח הוורדים שעל השולחן הסמוך. זה פירושו של ריכוז או מיקוד ההכרה בדבר אחד.
ביוגה, כמו בתחומים רוחניים אחרים, הריכוז הוא הדרגה הראשונה של המדיטציה. מה שנחשב בעיני רוב בני האדם למדיטציה, אינו אלא ריכוז. כוח המיקוד של ההכרה מכוון לסמל אחד מופשט או מרומם. כאשר כל הגלים החיצוניים שוקטים, פונה האדם ישרות אל המקור כחץ שנורה מקשת.
המדיטציה היא זרימה מתמשכת של מחשבה אחת על העליון. היא זרימה מתמשכת כמו הזרמת שמן מכלי אל לכלי.
בדרך כלל עוברות שנים עד שמתרחש שינוי זה בתודעה במהלך התרגול. בני אדם רגילים נשלטים על ידי החושים. כאשר תשוקה ושאיפות שונות מסיחות את ההכרה, קשה להתרכז בדבר מסוים. חפצים חושיים ותשוקות הם כוחות מחצינים. הם מעודדים את נטייתה הטבעית של ההכרה לפנות החוצה. כאשר ההכרה מוחצנת, היא מעסיקה את עצמה בנהר האינסופי של האירועים השוטפים. הקרניים המנטליות מתפזרות והאנרגיה מתפזרת. כדי להתרכז, חייבות אותן קרניים מנטליות להיאסף יחד ולהתכוון פנימה, אל ה”עצמי”. כאשר הן מרוכזות מתחילה ההארה.
שימוש נכון בחושים עשוי לסייע להפנמת ההכרה. מבין השיטות השונות הנהוגות לצמצום הנטייה המולדת של ההכרה לנדוד ללא הרף, יעילות ביותר הן המשתמשות בתמונה ובצליל. חושי הראיה והשמיעה הם החזקים מכל החושים שלנו. הם מסוגלים ללכוד את תשומת הלב ולהשקיט את גלי המחשבה.
באופן דומה משתמשים במהלך התרגול הרוחני לפיתוח הריכוז בשיטות המסתמכות על תמונה ועל צליל. אפשר להתבונן בהתמדה על סמל מופשט, בשמיים, בוורד, או בכל חפץ ממשי. כחלופה לריכוז חזותי אפשר לחזור בקצב ובאינטונציה קבועים על מנטרה או על הצליל “אום”. באמצעים אלה מתמקדת ההכרה באופן הדרגתי כלפי פנים. כאשר המצב המופנם מעמיק, מאבד האדם אט-אט את מודעותו לסביבה החומרית שלו. הצעד הבא הוא מדיטציה, שבה מאבד המודט את מודעותו כלפי גופו הוא. כאשר מגיעים לשלמות, מוליכה מדיטציה ל”סַמַדְהִי”, הוא המצב הסופי של מודעות עצמית או של הגשמה עצמית.
כאשר החושים נמצאים בשליטה והנטיות כלפי חוץ נבלמות, אין ההכרה מציבה עוד איומים בדרך למדיטציה מוצלחת. במהלך המדיטציה חייבת ההכרה להיות מכוונת פנימה, כדי לחקור את מסתריה. בחושים אפשר לשלוט באמצעות הפחתה של רצונות ופעילויות. המשמעת התזונתית חיונית. יתר על כן, האדם חייב להימנע מחברה בלתי רצויה, כשם שעליו להימנע מחומרים מעוררים או מדכאים. יש להפחית במינונם של טלוויזיה, קולנוע ועיתונים, המגרים את ההכרה, ולמלא את מקומם בפרקי זמן של ישיבה בשקט וביחידות. הכרת התשוקות והריגושים ומיתונם מחסלים תכונות כגון אנוכיות, כעס, חמדנות, תאווה ושנאה.
חשוב להתבונן פנימה ולעקוב בקפידה אחרי ההכרה. את המחשבות המבעבעות יש להרגיע ואת הרגשות להשקיט, שכן מטרת הריכוז היא להשקיט את הגלים המנטליים. אל לו לאדם לאפשר להכרה לפזר את האנרגיה שלה ללא תועלת – על מחשבות ריקות, על דאגות, על דמיונות ועל פחדים. באמצעות תרגול מתמיד תלמד ההכרה להתמקד בצורת מחשבה אחת לחצי שעה, ואחר כך יהיה אפשר להאריך את משך הזמן לשעות אחדות. כאשר הרטטים המנטליים נאספים וממוקדים בריכוז, יכול האדם, בסופו של דבר, לחוות אושר פנימי.
על ידי השליטה בהכרה, מסוגל האדם לפקח עליה ולהכריח אותה לרכז את כוחותיה. עם זאת, אין להיאבק בה. המאבק רק מכניס לתנועה עוד גלים מנטליים. מתחילים רבים שוגים בנקודה זו בשל חוסר הסבלנות והצורך הלוחץ להצליח. הם מפתחים כאבי ראש, ולפעמים מרגישים צורך להשתין, בגלל הגירוי שנוצר בחוט השדרה.
כמו טבח נבון היודע מהם המאכלים המהנים ביותר וטורח להגישם, מבחין גם המודט בתנאים המקדמים אותו לעבר מטרתו.
לפעמים מפסיקים התלמידים לתרגל את הריכוז, מכיוון שהוא קשה להם. הם שוגים שגיאה גדולה. סך כל ההנאות בעולם אינו דומה לאושר הנובע ממדיטציה. אין לוותר על התרגול בשום מחיר. המודט חייב לאמץ לעצמו גישה שיש בה סבלנות, שמחה והתמדה. בסופו של דבר תגיע ההצלחה.
ריכוז – למעשה
המדענים סבורים, כי לאדם יש שליטה מודעת רק על כעשרה אחוזים מכוח המוח שלו, וכל השאר נשאר חבוי כמן קרחון, הצף לו מתחת לפני המים. יש הרבה משאבים, שטרם נגעו בהם מתחת לפני השטח של הכרת האדם. תרגול הריכוז פותח את השערים לאותם משאבים חבויים ומשחרר אותם לתועלתו של האדם. יש להניח בסיס קבוע קודם שמתחילים לתרגל את הריכוז ברצינות, שכן כוחות ההכרה חמקניים ובלתי צפויים מראש. בסיס זה נבנה על ידי התנהגות נכונה, גוף בריא ותנוחה יציבה, ויסות הנשימה וכינוס החושים. רק כאשר בסיס זה מוצק, יש סיכוי להצלחת מבנה העל של הריכוז והמדיטציה.
תכנית האב לבסיס זה נמצאת ב”אַשְטַנְגָה”, או שמונת האברים של הראג’ה יוגה. שמונת אברים אלו הם: יַאמָה (ריסונים), נִיַאמָה (קיום החוקים), אָסַנוֹת (תנוחות), פְּרָנָיָמָה (בקרת נשימה), פְּרַטְיַהַרָה (כינוס החושים), דְהַרַנָה (ריכוז), דְהיַאנָה (מדיטציה) וסַמַדְהִי (מצב תודעת העל). חמשת השלבים הראשונים יוצרים את הבסיס לריכוז.
ה”יַאמָה” היא סדרה של ציווים הדומים לעשרת הדיברות. ציוויים אלה הם: אי פגיעה בשום יצור חי ; אמיתות במחשבה בדיבור ובמעשה ; אי גנבה ובכלל זה חמדנות ; עידון האנרגיה המינית. ה”נִיַאמָה” היא טיפוח תכונות כגון ניקיון הגוף והסביבה, הסתפקות, סיגופים או שליטה בחושים ולימוד ספרים רוחניים. היַאמוֹת והנִיַאמוֹת יחד מטפחות אופי בעל רמה מוסרית גבוהה והתנהגות מוסרית. ההכרה מרוממת ומטוהרת למדיטציה עמוקה.
מערכת גופנית בריאה וחזקה חיונית גם היא. להכרה יציבה דרושה תנוחה יציבה. הריכוז בלתי אפשרי כאשר האדם סובל מכאבי ברכיים, כאבי גב, וכאבים אחרים אשר אינם מאפשרים ישיבה ממושכת. כדי להשיג התמקדות בדבר אחד, חייב האדם להיות מסוגל לשכוח את הגוף לחלוטין. העצבים חייבים להיות חזקים במידה כזו, שתאפשר לעמוד בתופעות מנטליות שונות ובבלבולים שעשויים להתרחש במהלך התרגול. ה”אָסַנוֹת” שומרות על הגוף ועל מערכת עצבים חזקים וגמישים, ומסייעות להבטחת זרימה של אנרגיה חיונית ללא הפרעה.
באותה מידה שחיונית התנוחה היציבה, חיונית גם בקרת הנשימה. נסו לחשוב מה קורה כאשר אדם מתרכז מאוד בשמיעת לחישה עמומה. נשימתו נעצרת. ההכרה והנשימה הם שני צדדיו הבלתי נפרדים של אותו מטבע. כאשר ההכרה מגורה, נעשית הנשימה בלתי סדירה. באותו אופן, כאשר הנשימה אטית וסדירה, מגיבה ההכרה ברוגע. ה”פְּרָנָיָמָה”, השיטה היוגית לבקרת הנשימה, מתוכננת לייצב את ההכרה ולהכינה לריכוז.
כדי להקטין את הזרימה כלפי חוץ ואת בזבוז האנרגיות המנטליות, יש להכניע את החושים. רבע מן האנרגיות שלנו מופנה לעיכול המזון, שפעמים רבות נאכל כדי לגרום הנאה לבלוטות הטעם ולא כדי לבנות את הגוף. אנרגיה מנטלית וגופנית נוספת מוקדשת לשיחות בטלות. עברו לתפריט צמחוני ובריא ואכלו בחסכנות. למדו לשלוט על הלשון ולשמור על שתיקה במשך שעה או שעתיים ביום. החושים שלנו מקבלים בדרך כלל הזנת יתר והם נוטים לגרגרנות. כל אדם חייב לבדוק את הרגלי היומיום שלו ולקצץ בהם ללא רחם. ה”פְּרַטְיַהַרָה” היא המצב שבו החושים אינם באים במגע עם האובייקטים שלהם. לדוגמה, אם מוזיקה מסוימת או תכניות טלוויזיה מסוימות משאירות את ההכרה במצב מגורה, יש להימנע מהן. על ידי כינוס ההכרה מתכנסים גם החושים.
כשם שבעולם הפיסי פועלים חוקי הכבידה, ההתלכדות וכדומה, פועלים במישור המנטלי חוקי המחשבה, כמו חוק ההמשכיות. אנשים המתרגלים ריכוז חייבים להבין היטב את החוקים הללו. עליהם לדעת שכאשר ההכרה ממוקדת בחפץ מסוים, היא חושבת גם על תכונותיו וגם על חלקיו ; כאשר היא חושבת על סיבה, היא חושבת גם על תוצאותיה. מודעות לפעילות ההכרה מתפתחת על ידי אימון.
מיסוד התרגול
תרגול הריכוז עלול להראות מייגע בהתחלה, כאשר במוח נוצרים ערוצים חדשים. לאחר תקופה של תרגול מתפתח עניין אמתי. ככל שהמתרגל מתקדם ומבין כמה מן התועלות הצפויות לו, מתברר לו שאין הוא רוצה לעזוב את התרגול. כאשר הוא זונח אותו, ואפילו ליום אחד, הוא נתקף אי שקט. הריכוז מביא חדווה עילאית, עצמה רוחנית פנימית ואושר נצחי אינסופי. הוא יורד לעומקם של הידע והאינטואיציה.
