עצמאות – חגיגה של חופש אמיתי
אין חגיגה גדולה יותר מחגיגת החופש והעצמאות.
תורת היוגה מבדילה בין עצמאות כמצב חיצוני שאנחנו חווים בתור משהו ש”קורה לנו”, ובין החופש כמצב והכרה עמוקים ופנימיים.
בכל שנה אנחנו חווים את המעבר החד מאבל עמוק וזיכרון של הקרבה קשה, אל תוך חגיגות של שמחה אדירה ועצמאות.
תורת היוגה ממקדת את תשומת לבנו בהבדל שבין אבל ושמחה או עבדות וחופש כמצבים או תנאים חיצוניים שאנחנו חווים בתור משהו ש”קורה לנו”, ובין אבל ועצמאות כמצבי הכרה פנימיים.
ננסה להבחין בין שלושה מצבי תודעה.
מצב תודעה ראשון הוא מצב התודעה שבו אנחנו נמצאים רוב הזמן.
זהו מצב היקיצה שלנו, אותו אנחנו מכירים ובו יש לנו מודעות עצמית אשר תופסת את הקיום שלי כעצמאי, כ-“שלי”. מתוך זה שהקיום הוא “שלי” גם הרבה מאוד דברים אחרים הם “שלי”, כמו הגוף שלי, המחשבות שלי, החושים שלי, הרכוש שלי וכו’.
למצב תודעה השני אפשר לקרוא מצב תודעה “נעלה”.
במצב התודעה הזה אני מתבונן על המציאות ואני רואה את הכול כתוצאה ישירה של אותו אחד שהכל “שלו”.
הקיום הוא לא “שלי” אלא “שלו” ואני זכיתי בקיום מושאל. הגוף הזה אינו שלי, זכיתי בגוף מושאל. החיים האלה, החושים, המחשבות, החוויות, ההתנסויות, כל אלה אינם “שלי”, הכול “שלו”, הקרדיט שייך לו והכול בחסדו.
מצב התודעה השלישי הוא מצב של תודעה מוחלטת, ובו אין “אני-אתה”, “שלי-שלך”, יש רק ממשות אחת בלתי מוגבלת.
אלברט איינשטיין אמר פעם שאי אפשר לפתור בעיה מתוך אותו מצב המודעות שיצר אותה.
היוגים הקדומים מציעים שהשורש של המצוקה, האבל והסבל ממנו כולנו מנסים להשתחרר ולצאת לעצמאות, הוא בתפיסת ה”שלי”, ושלא ניתן יהיה לפתור אותה ממצב המודעות בו אנחנו נמצאים. לכן היוגי מכוון את פעולותיו כדי להשתחרר ממצב התודעה הכוזב הזה.
ננסה לדמיין את עצמנו כילדים, גועשים בתחושה פנימית בוערת ובצעקה גדולה: “אתה לא תחליט עליי! אתה לא תגיד לי! כשאני אהיה גדול אני אחליט בעצמי ואעשה רק מה שאני רוצה!”.
ננסה להבחין כמה מתוך התחושה הזאת שרד אל תוך חיינו הבוגרים בתור ההגדרה הבסיסית ביותר שלנו לעצמאות ולחופש.
לכן נזכור שתרגולי היוגה השונים, ובעיקרם היוגה של שירות לא אנוכי ועזרה לזולת, מטרתם העליונה היא טיהור הלב מאנוכיות, מ”אני”, “שלי” ו”בשבילי”, למען התקדמות רוחנית אל עבר מצב התודעה בו אין “אני-אתה”, “שלי-שלך”, יש רק ממשות אחת בלתי מוגבלת.
