שמן
באיורוודה לשמן יש מקום חשוב כמזון וכחומר רפואי. הוא משמש לבישול, לעיסוי וטיפולי גוף חיצוניים ובנטילה פנימית כשהוא רקוח עם צמחי מרפא. השמן מרגיע, מסכך וטוב לגוף ולנפש. בסנסקריט שמן נקרא Sneha , מילה שמשמעותה גם אהבה.
לשמן כמו לכל חומר יש תכונות, מאפיינים ואיכויות ובהתאם לכך השימוש בו. בספרות הקלאסית האיורוודית נמצא פירוט על התכונות והיתרונות של סוגי השמנים ולאילו מטרות הם מתאימים.
יש את שמני הבסיס, אלו שמנים בכבישה קרה שתכונותיהם נשמרות בדומה לצמחים שמהם הם מופקים. לדוגמא: שמן שומשום, שמן קוקוס, שמן זרעי חרדל, שמן זית ועוד.
וישנם השמנים הרפואיים, אלו הכנות מיוחדות של שמני בסיס הרקוחים ביחד עם צמחי מרפא. באיורוודה קיימים עשרות סוגים של שמנים רקוחים המיועדים לטיפול במחלות שונות ונמצא אותם בשימוש בקליניקות האיורוודיות.
שמני בסיס נפוצים:
שמן שומשום- טעמו מתוק ומעט עפיץ, שמן מחמם, מתאים לטיפוסי ואטה ואינו מגביר מדי קאפה.
השמן הנפוץ ביותר בטיפולי האיורוודה. לשמן השומשום יש תכונה מיוחדת שהוא יכול לחדור דרך ערוצים עדינים בגוף ולהזין את הרקמות לעומק. טוב לעור, מחזק עיכול, משלשל קל.
שמן זרעי חרדל- טעמן חריף, מחמם מאד, מתאים לטיפוסי קאפה וואטה.
נחשב שמן קל לעיכול, ממריץ, בשימוש חיצוני יכול להקל על מצבים של גרד, טיפול בטחורים ותולעים.
שמן קוקוס- טעמו מתוק, אנרגיה שלו מקררת והוא מתאים לטיפוסי פיטה וואטה. שמן קוקוס כבד ונדרש יותר זמן לעכל אותו. בשימוש חיצוני מתאים לטיפול במחלות עור, להזנת העור במקרים של יובש, הזנה וחיזוק השיער, מרגיע את הגוף והחושים, מתאים לשימוש במיוחד בקיץ.
מאת טלי מסריק מטפלת באיורוודה
