שוויון הנפש ומטוטלת ההשתוקקות
אנחנו על מטוטלת תמידית בין המשיכה לעונג והדחייה מפני הכאב.
ואירגיה היא שוויון נפש כלפי שני הזרמים העוצמתיים הללו.
היוגי המתרגל אי-השתוקקות הוא כמו פסגת הר השורה בתוך סופה, צופה מן הצד במחזה העולם הנפלא הזה.
וָאירגיה היא אי-השתוקקות, אי-התאוות או אי-היצמדות.
זהו שוויון נפש כלפי עצמים חושיים עכשיו ובעתיד. היא נוצרת ומתמידה על-ידי כוח הבחנה ראוי.
וָאירגיה היא ההיפך מרָגָּה או היצמדות. רגה קושרת את האדם לסָמסָרָה (מעגל הלידה והמוות), וָאירגיה משחררת את האדם מכבליו.
וָאירגיה הופכת את כיוון ההתבוננות של ההכרה פנימה, היא המדד החשוב ביותר עבור השואף הרוחני.
רָגָּה-דוְושָׁה (משיכה-דחייה)
שני הזרמים של ההכרה – משיכה ודחייה –הם שיוצרים באמת את עולם הסמסרה והאדם הוא עבד לשני זרמים עוצמתיים אלו, הוא מטולטל מכאן לשם כעלה נידף. הוא מחייך כשהוא חווה עונג, הוא בוכה כשהוא חווה כאב. הוא נאחז בחפצים נעימים. הוא בורח מחפצים הגורמים לכאב.
היכן שיש תחושת עונג, נצמדת ההכרה מיד לאותו חפץ מענג. תהליך זה נקרא היצמדות והוא מביא איתו כבילה וכאב.
כאשר החפץ נלקח או שהוא אובד, סובלת ההכרה כאב בלתי ישוער.
לאדם שאינו משתוקק כל חווייתו היא אחרת לחלוטין. הוא בקיא באמנות או במדע של הפרדת עצמו מכל החפצים הזמניים שסופם להיכחד. אין לו כל משיכה אליהם לחלוטין. הוא ניצב יציב ובלתי מופרע כמו פסגת הר השרויה בתוך סופה סוערת, כצופה מן הצד במחזה העולם הנפלא הזה.
לאדם שאינו משתוקק אין כל משיכה לחפצים נעימים ולא דחייה מחפצים מכאיבים. הוא גם אינו פוחד מכאב. הוא יודע היטב שכאב מסייע לו רבות בהתקדמותו ובהתפתחותו בדרכו לעבר המטרה. הוא משוכנע שכאב הוא המורה הטוב בעולם.
כיצד לטפח וָאירגיה
וָאירגיה מושגת באמצעות התבוננות בפגמיהם של החיים החושיים.
כאשר אינך מתרשם מחיים בעושר, סגנון חיים עשיר לא יכול למשוך אותך. כאשר הרעיון שבשר ויין אינם מענגים כלל, בשר ויין לא יכולים לפתות אותך. במקרה כזה, אם תיכשל בקבלת בשר ויין או חיים בעושר, הכרתך לא תתייסר מכך כלל.
דרגות בוָאירגיה
אי-השתוקקות זמנית וחולפת אינה וָאירגיה. דבר נפוץ הוא לחוות אי-השתוקקות לחפצים מסוימים מסיבה כזו או אחרת הנולדת בשל אכזבה, אובדן, מוות של קרובים. היא זמנית ותעזוב אותך בכל רגע. היא תמתין להזדמנויות לתפוס שוב את החפצים עליהם ויתרת בעבר. היא תתאדה במהירות כמו אֶתֶר.
וָאירגיה אמיתית נובעת מחקירה. הוָאירגיה שנולדה בשל חקירה נכונה היא מתמשכת ונצחית.
כל החפצים אינם מעניקים לנו אושר מתמשך. הם מובילים אותנו לכאב ולצער. חקירה עמוקה כזו החוזרת על עצמה שוב ושוב למשך זמן רב תביא לוָאירגיה מתמשכת. זהו העושר האמיתי עבור השואף הרוחני. הדבר יעזור לו לעשות סָדהָנָה (תרגול רוחני) אמיתית. היא גורמת להכרה להתבונן פנימה. וָאירגיה כזאת עוצרת את נטיית ההכרה להתבונן החוצה. גם אם ההכרה נעה לכיוון חפצים, היא תבין בין רגע שיש שם כאב ובהדרגה, באמצעות תרגול עוצמתי, היא תתבסס בוָאירגיה אמיתית, מתמשכת, קבועה ועוצמתית.
על ההכרה לחדול בהדרגה מהרגליה והשתוקקויותיה הישנים. אם ננתק בבת אחת את מרכזי העונג, היא תהפוך למבולבלת. עליך לאמן באיטיות את ההכרה במדיטציה ולאפשר לה לטעום את הנועם הפנימי. בהדרגה, היא תזניח את הרגליה הישנים והשתוקקויותיה הישנות ואז תוכל להתבסס בוָאירגיה אמיתית.
וָאירגיה – מצב נפשי
וָאירגיה אין משמעותה זניחת החובות החברתיות והאחריות המוטלת עליך בחיים. הכוונה אינה להתנתקות מהעולם. הכוונה אינה לחיים במערות מבודדות בהימלאיה. אין הכוונה לקיום על אכילת עלים, לגידול שיער פרוע או לגילוח הראש ולזריקת הבגדים.
אדם יכול להישאר בעולם ולמלא את כל חובות מסדרו ושלב חייו ללא היצמדות. הוא יכול להיות בעל-בית. ומה בכך? הוא יכול להיות בעל משפחה וילדים. אבל באותו זמן הוא יכול שתהיה לו אי-היצמדות נפשית מושלמת. הוא יכול לבצע את הסדהנה הרוחנית שלו. אדם זה, בעל אי-היצמדות נפשית מושלמת, בעודו נשאר בעולם זה, הוא גיבור. הוא טוב יותר מאיש שחי במערה בהרי ההימלאיה כיוון שעליו להתמודד עם אין-ספור פיתויים בכל רגע נתון בחייו.
לאן שיפנה האדם הוא נושא עמו את הכרתו ההפכפכה וחסרת המנוחה. גם אם יחיה בבדידות בהרי ההימלאיה, עדיין יישאר אותו אדם ארצי, ויעסוק בבניית מגדלים באוויר ובמחשבה על החפצים של העולם. במקרה כזה גם המערה הופכת לעיר גדולה עבורו. אם ההכרה נשמרת שקטה, אם היא חופשייה מהיצמדויות, יכול האדם להיות ואירגי מושלם, גם אם עודו חי בדירה בבית דירות בחלק ההומה ביותר של עיר כמו כלכותה. הדירה תהפוך ליער עבות עבורו. וָאירגיה היא מצב נפשי לחלוטין.
באופן כללי אומרים השואפים הרוחניים: "ויתרתי על חולצה"; "ויתרתי על סוודר"; "ויתרתי על נעליים"; "אני חי רק על לחם ועדשים". כל הסדהנה הרוחנית שלהם מתומצתת כולה על "ויתור". ויתרתי על דבר זה, ויתרתי על דבר אחר. חיים רוחניים אמיתיים לא כרוכים בוויתור או בלקיחה. הדבר היחיד הוא שאל לך לוותר בסלחנות להכרה. אם אתה רעב מאוד בבוקר, קח מעט אוכל וספל חלב קטן. אבל אל תוותר ביד רכה להכרה. הדבר יפיל אותך. הייה קשוב תמיד. הייה ערני לנצח.
