מעשייה יוגית על ארונות קבורה, מזון וקדושה
היה היה בן-אדם שלא כל-כך הצליח בחיים. יום אחד הגיע יוגי גדול לעיירה שבה חי. הוא ביקש להיפגש אתו. הוא בא לפני היוגי ושפך בפניו את סיפור חייו ומר גורלו, ושאל בעצתו של היוגי מה לעשות כדי להצליח בחיים.
היוגי נתן לו עצה מעשית, הוא אמר לו : “הקשב, ידידי, פתח חנות. חצי אחד של החנות תמכור בו מזון ובחצי השני תמכור ארונות קבורה. אנשים, כשהם נולדים, הדבר הראשון שהם רוצים בו זה מיד לאכול, ובסופו של דבר כל בן -אדם שחי צריך למות. תמיד תהיה לך פרנסה ואתה תצליח בחיים.”
האיש הודה ליוגי והיוגי הלך לדרכו. אחרי כמה שנים שב היוגי בחזרה לאותו אזור והתעניין לדעת מה עלה בגורלו של אותו איש ועד כמה הצליחה עצתו. הוא פנה לעבר העיירה ושאל אודות האיש, והאם יש חנות כזאת שבה מוכרים מזון וארונות קבורה. האנשים ענו שאין חנות, אבל יש קניון עצום בגודלו ובו יש חנות ענקית של ארונות קבורה ועוד חנויות גדולות ושונות של מוצרי מזון, והכול בבעלותו של אותו האיש. היוגי התרשם מאוד וביקש להיפגש אתו. כששמע האיש שהיוגי נמצא, מיד ביקש שיביאו אותו אליו והיוגי נכנס למשרדו המפואר.
שאל היוגי: “אני רואה שההצלחה האירה לך פנים. אתה בטח מאוד מאוד שמח?”
ענה האיש: “לא, לא ממש. אכן ההצלחה האירה לי פנים ואני מוכר כל הזמן בלי הפסקה, אבל אני לא באמת שמח.”
“למה?” שאל היוגי.
“כי במשך השנים האחרונות, עם כל המכירות שאני עושה, אני בא במגע עם כל-כך הרבה אנשים ולמדתי שיעור עצוב מאוד. למדתי שאנשים לא יודעים איך לחיות.. ואנשים לא יודעים גם איך למות..”
הסיפור הזה בא ללמד אותנו משהו לגבי האגו שלנו.
ברגע שאנחנו נכנסים לעולם הזה אנחנו לא שואלים יותר מדי שאלות לגבי איך הגענו ולמה הגענו. השאלות הקיומיות הללו נמצאות איפשהו ברקע ונדחקות בקלות רבה לקרן פינה. אנחנו שואלים את עצמנו איך להשיג כמה שיותר, איך להרוויח, איך לעשות חיים ואיך ליהנות. תוך כדי הניסיון לחיות אנחנו לא באמת מתנהלים נכון, ומביאים על עצמנו הרבה צרות ומחלות על-ידי חיים לא נכונים ולא בריאים. לזה התכוון אותו אדם כשאמר : “ראיתי איך אנשים לא יודעים איך לחיות.”
לקראת המוות, כשכל הדברים הללו מתחילים להתפרק, האגו מתחיל להיכנס לפאניקה ולא יודע מה לעשות עם עצמו, איך להגן על עצמו או לשמר את עצמו, אין לו ברירה אלא למות, והוא מת ביגון, בצער ובאבל. לכן אמר אותו אדם: “ואנשים גם לא יודעים איך למות.”
אז איך להשתחרר משני הכוחות הללו, של התענוג ושל הסבל, של ההצלחה ושל הכישלון? זוגות הניגודים הללו נקראים Dvandvas בסנסקריט.
הדרך האמצעית מתוארת במילה אחת, אבל אנחנו זקוקים לכל חיינו כדי להבין מילה זאת. כל מה שיש לנו זה להיווכח במהותיות שלה בקיום שלנו, בלעדיה לא באמת נוכל להבין מהי היוגה או דרך רוחנית.
המילה הזאת היא: קדושה.
הקדושה נמצאת מעבר לסבל, מעבר לנועם, מעבר להצלחה ולכישלון, מעבר לכל אלה.
קדושה הינה מושג שבחברה המערבית-חילונית שלנו אין לו שום מקום, תוכן או עומק, אבל עבור היוגי היא החיים, השביל והמטרה.
קדושה היא השביל המרכזי שבו היוגי צועד.
איך לקדש את היומיום שלנו, כל פעולה, כל מילה, כל מחשבה? כאן באים כל תרגולי היוגה ונותנים לנו תשובה, דרך ואמצעי.
תרגול נעים!