מודעות, החלטה, ותרגול, תרגול, תרגול
שאלה: אום סוומיג’י. כיצד אוכל לפתח סבלנות עם עצמי ואחרים?
תשובה: באמצעות תרגול. כשהייתי בערך בן חמש התחלתי לתרגל יוגה. הדוד שלי לימד אותי. כשהייתי בן תשע פגשתי את סוומי ונקטסננדה. סוומי ונקטסננדה היה תלמיד קרוב של סוומי שיבננדה. הוא היה המזכיר המלווה העוזר האישי שלו במשך עשרים ושבע שנים. סוומי ידוע מאוד.
למרות שהייתי בן תשע הייתי די עצמאי בטבעי. קראתי בעיתון שהוא בא העירה. ידעתי עליו והייתי נלהב מאוד לפגוש אותו. נסעתי באוטובוס והלכתי לאולם שבו הוא נתן הרצאה. ישבתי בחזית. היו לו כמה מלווים צעירים מהודו. בתום ההרצאה הייתה אפשרות לשאול שאלות. למרות שהייתי בן תשע לא הרגשתי שאני ילד קטן, הרגשתי שאני אדם בוגר. הרמתי את ידי ושאלתי אותו: “סוומיג’י, מה עליי לעשות כדי להפוך ליוגי טוב?” הוא הביט בי וענה: “תרגל, תרגל, תרגל”.
כך גם לגבי סבלנות. סוומי שיבננדה ממליץ להשתמש ביומן רוחני, ובין השאר יש ביומן שתי שאלות. שאלה אחת היא איזו תכונה חיובית אתה מנסה לפתח? הוא ממליץ לקחת תכונה אחת כל חודש ולפתח אותה. השאלה השנייה היא, מאיזו מידה רעה אתה מנסה להיפטר? הוא ממליץ לקחת פעם בחודש מידה רעה ולנסות להיפטר ממנה.
בין כל התכונות אחת התכונות היא סבלנות, ובין כל המידות הרעות מידה רעה אחת היא חוסר סבלנות. הוא אומר שעלינו להתחיל בכך שנהפוך מודעים לסבלנות ולחוסר סבלנות.
בגלל שבהתחלה אנחנו חסרי סבלנות באופן בלתי מודע, ואפילו אם אנחנו סבלנים אנו עושים זאת באופן בלתי מודע, אומר סוומי שיבננדה שעליך להיות מודע כשאתה סבלני, ומודע כשאתה חסר סבלנות.
אחר-כך הצעד השני הוא די פשוט. כאשר אנו מרגישים שאנחנו חסרי סבלנות, עלינו לעשות מאמץ אינטואיטיבי להיות סבלני. אינטואיטיבי מפני שבאופן בלתי מודע אנו יודעים כיצד לעשות זאת. התכונות הללו היו עמנו במשך אלפי לידות. זו לא הפעם הראשונה שאנו נאבקים בסבלנות ובחוסר סבלנות. במציאות עלינו רק לזכור. לכן סוומי שיבננדה אומר לעשות מאמץ אינטואיטיבי. אני חסר סבלנות, אני מבחין בכך, עכשיו אעשה את ההפך. אעשה מאמץ להיות סבלני.
אז אומר סוומי שיבננדה שאנו עומדים להיכשל, אנו לא עומדים להצליח מיד. הוא אומר, בלילה, לפני שאתה הולך לישון, לך אל היומן הרוחני שלך ורשום כמה פעמים: היום הייתי חסר סבלנות. נסה לזכור כל מקרה בודד. לדוגמה, אם אתה צריך לספור כמה פעמים במשך היום היית חסר סבלנות, וסוומי שיבננדה היה מאוד ספציפי לגבי זה, עליך לספור. כדי לדעת כמה פעמים היית חסר סבלנות עליך לזכור כל מקרה ומקרה.
באופן דומה, כל פעם שהצלחנו להיות סבלנים, גם אז הוא רוצה שנספור, אבל עבור סוומי שיבננדה יותר חשוב להיות מודעים לכל הפעמים שבהם היינו חסרי סבלנות. הוא אומר: בסדר, אתה יכול לומר נכשלתי. היום ניסיתי לתרגל סבלנות ונכשלתי כל-כך הרבה פעמים, זה בסדר גמור. עכשיו באה השיטה, ואני מצאתי את השיטה הזו טובה מאוד, הוא אומר. לפני שאתה הולך לישון אתה רושם ביומן הרוחני: היום נכשלתי כל-כך הרבה פעמים להיות סבלני.
הוא אומר: בוא נניח שניתנת לך אפשרות שנייה. אתה חושב על כל מקרה ומקרה. מי שמכיר את היומן הרוחני יתכן וישאל: באיזה חלק של היומן הרוחני הוא אומר את כל הדברים הללו? ישנו חלק ביומן הרוחני שסוומי שיבננדה אומר שלפני שאנחנו הולכים לישון עלינו לעשות ניתוח עצמי. שם זה מופיע. מה אתם אמורים לעשות? הוא אומר: בסדר, נכשלתי, ואני זוכר כל מקרה שבו נכשלתי. עכשיו בוא נניח שאני מקבל הזדמנות שנייה, ברגע הזה ממש, אותו מצב וכך הלאה. כיצד הייתי עושה את הדבר בפעם הזאת? עליך לדמיין זאת בראשך. אנו אמורים לתרגל זאת.
הדבר השני שהוא אומר ביומן הרוחני הוא שיש צורך בעונש עצמי. מהו עונש עצמי? משהו שיגרום להכרה לא לשכוח. התכלית של ענישה עצמית היא שההכרה לא תשכח, אנחנו נזכור. הוא מביא דוגמאות שונות לענישה עצמית, כמו לדלג על ארוחה, או אולי לוותר על משהו היום שאני מאוד אוהב, כמו שוקולד. סוומי שיבננדה אומר לעשות מאלה (מחרוזת מנטרות) נוספת של חזרה על המנטרה, למשל. דברים יפים ובעלי תועלת שההכרה לא אוהבת.
מה שקורה הוא, שאחרי חודש אחד של תרגול הוא אומר: עכשיו עזוב את זה בצד וקח מידה טובה נוספת ומידה רעה נוספת, למה? כי זה כמו לזרוע זרעים. אתה זורע זרע, אתה משקה את האדמה, אתה עושה כל- כך הרבה דברים, אבל אתה לא מוציא את הזרע כדי לראות אם הוא צומח או לא צומח. אם תעשה זאת, הוא לא עומד לצמוח. אחרי תרגול של חודש שלם רק תן לזה לצמוח. זרעת זרעים מסוימים, עכשיו אתה צריך לתת להם לגדול.
סוומי שיבננדה אומר שבאופן בסיסי תוך שנה אחת אתה הולך לעבוד על שתים עשרה מידות טובות ושתים עשר מידות רעות וכך הלאה, ואחת מהן היא כמובן סבלנות. על-פי סוומי שיבננדה סבלנות היא מידה חשובה מאוד עבור יוגים ולא רק עבורם.
הוא מסביר משהו שכולנו יודעים, שבאמצעות תרגול נראה שאנחנו הולכים ומשתפרים עוד ועוד. הדרך שבה סוומי שיבננדה מסביר זאת היא כדלקמן: הוא אומר, מלא יומן רוחני יום יום. פעם בשבוע שלח אותו למורה שלך. הוא יראה אותו, יתקן אותו, ייתן עצות. אם אנחנו לא יכולים לעשות זאת פעם בשבוע, אז פעם בחודש, אבל פעם בשבוע עדיף. עוד הוא מוסיף, אתה צריך לשמור עותק של היומן הרוחני.
הוא אומר: אחרי חודש, כשתסתכל ביומן הרוחני, אתה כבר תראה שיפור. למה? מפני שאתה יוצר סמסקרה, אתה יוצר רושם עמוק בהכרה באמצעות חזרה, באמצעות תרגול קבוע. לפי כל היוגים, כולל סוומי שיבננדה, הנוסחה להצלחה היא תרגול, תרגול, תרגול. איך להצליח בכך? הוא אומר: בתחילת השנה, עלינו לקחת החלטות לשנה החדשה. בין ההחלטות הרוחניות לשנה החדשה עלינו לקחת החלטות שמתייחסות ליומן הרוחני. אם אתם ניגשים לרבים מספריו של סוומי שיבננדה, אתם תראו שהוא, למעשה, נותן לכם את הצורה של החלטות השנה החדשה. יש לו צורה מסוימת, והיא מתייחסת ליומן הרוחני.
אין זה פשוט לתרגל במשך חודש. בהתחלה עליי לקחת החלטה, זה כמו התחייבות רוחנית, ואז אני מתרגל, מתרגל, מתרגל. אני נותן לזה לנוח, ואז אני לוקח עוד אחד, ואז נותן לזה לנוח, וכך הלאה.
אתם תהיו מופתעים, אבל בוא נאמר שבינואר עבדתי על סבלנות, בינואר הבא כשאני עובד שוב על סבלנות, אני עומד לגלות שאני, למעשה, טוב יותר. זה מאוד מעניין. אבל אתם תדעו שזה מעניין רק אם תתרגלו זאת.
מתוך ערב שאלות ותשובות עם סוומי סורופננדה שהתקיים (באנגלית) באשרם שיבננדה באיי הבהמס באפריל 2021
