“מאיה” – מתוך “נועם אלוהי”, סוואמי שיבננדה
זה שהוא אינו אמיתי באמת אך נראה ככזה הוא מָאיָה.
מאיה היא תופעה, מראית עין, הכוח האשלייתי של אלוהים, בוראת היקום.
היא מקרינה את העולם הזה למען הלִילָה (השעשוע האלוהי) שלו.
צורותיה הן הכרה, אינטלקט, גוף וחושים.
מאיה היא האנרגיה או ההיבט האימהי של האל.
בדיוק כשם שהחום בלתי נפרד מהאש והקור מהקרח, המאיה היא בלתי נפרדת מבְּרָהָמָן (המציאות המוחלטת), אם כי מותנית בו.
למאיה יש אין-ספור עוֹצמות.
מוצקות הסלע, נוזליות המים, אש, אֶתֶר (כוח הרִיק או החלל) – כולן מהוות את כוח המאיה.
האשליה הגדולה
כוחה של המאיה מופיע כל העולם במקום הישות העליונה.
היא יוצרת את העולם מבלי להשפיע על הברהמן כלל וכלל.
הכוח לעשות את הבלתי אפשרי הוא ייחודי למאיה.
המאיה היא האמא של חידות אין-סופיות.
המאיה עוטפת את הברהמן וגורמת לו להיראות אחרת ממה שהוא.
היא שלעצמה תופעה, כמו התופעות שלהן היא גורמת.
אי-אפשר לומר שהמאיה קיימת כמו שאי-אפשר לומר שהיא לא קיימת.
לא ניתן לומר מה היא בדיוק. היא בלתי ניתנת לזיהוי או לא מוגדרת.
מאיה היא לא אמת ולא שקר. היא לא ממשית ולא לא-ממשית.
מאיה היא סוג של להטוטנות. אתה מופתע כל עוד אתה לא רואה את הלהטוטן. ברגע שהוא נחשף, התוצאות מובנות כלא-אמיתיות, הפלא נעלם מיד. כאשר אתה מגשים את ברהמן, הפלא של הפעולות של מאיה נמוג. אתה מגיע להבנה שמה שגרם לפלא הוא לא-אמיתי.
כאשר המהפנט מהפנט את הקהל, מאמינים צופיו כי האדם מטפס על החבל באוויר. הקהל צופה במהפנט מרים חרב גדולה וחותך את הבחור שבקופסה. כך גם אנחנו, מהופנטים מהמאיה ותופשים את העולם הלא-אמיתי כמציאות מוצקה.
בטל את ההיפנוזה שלך על-ידי השגת הידע של ברהמן. רק אז, תוכל להבין את הלהטוט הענק של המאיה.
התגשמות המאיה
המאיה היא האומן הגדול ביותר והלהטוטן הגדול ביותר. האנשים הארציים יכולים לזהות את תחבולותיה בקושי. היא מחביאה את הממשי וגורמת ללא-ממשי להופיע כממשי; גורמת לזמני להראות כנצח, ללא-טהור להראות כטהור, כְּאֵב מופיע כהנאה.
אתה יודע שתמות, ועדיין אתה חושב שתחיה לנצח. זוהי מאיה.
אתה יודע שהעולם מלא בסבל, ובכל זאת אתה מתענג על עצמים מתכלים ולא רוצה לעזוב אותם. זוהי מאיה.
המאיה כובלת אותך בדרכים שונות. קשה לגלות את דרכי פעולתה הסודיות.
חיוך, חיבה, נוחות, תהילה, משפחה, ילדים, בית, רכוש, הוקרה, כבוד, כוח, יוקרה, עמדה, תארים וגן עדן – כולם פיתיונות מפתים של המאיה כדי ללכוד את הנשמות באחיזת עיניים. היזהר מהקסם של מאיה.
המאיה של האל מסתורית. היא לוקחת על עצמה דמות מסוימת ומַשׁלה את האדם בדרכים שונות. כשאתה מוותר על תשוקה, אתה מבחין שנשאר כעס. כשאתה כובש את הכעס – עדיין נשארת חמדנות, וכשהחמדנות נשלטת, נאחזת הגאווה בחוזקה. כאשר אתה מוותר על תה וקפה אתה נצמד לחלב ופירות. כשאתה שולט בלשון, העיניים מחכות להטריד אותך. כשאתה נוטש חברים ישנים, נצמדים אליך חברים חדשים. כשאתה מוותר על סוג עבודה אחד, מחכה לך עבודה מסוג אחר.
המאיה וההכרה
מאיה מופיעה באדם הפרטי כהכרה.
שליטה בהכרה היא שליטה במאיה. שליטה במאיה היא שליטה בהכרה. מאיה משחקת דרך ההכרה. המאיה יוצרת אי סדר דרך ההכרה.
מאיה מפעילה אי סדר באמצעות דמיונה של ההכרה.
סוכר אינו מתוק, אבל הדמיון הוא מתוק.
אוכל אינו ערב לחיך, אבל הדמיון הוא ערב לחיך.
האדם אינו חלש, אבל הדמיון הוא חלש.
הָבֵן את הטבע של המאיה וההכרה והפוך לחכם. רסן דמיון זה של ההכרה על-ידי חשיבה נכונה ונוּח בברהמן, היכן שאין דמיון ולא מחשבה.
אם ישנה הכרה, יהיה היקום הזה. אין תפקוד של ההכרה במהלך שינה עמוקה. כך שאין עולם. ככל שתחשוב יותר על עצמים, כך העולם יופיע יותר כאמיתי. אם תחשוב לעיתים קרובות יותר ויותר על עצמים, התפישה של המציאות של העולם תגבר.
מאיה – קיום שלילי
חוסר באור הוא חשכה, חשכה היא לא ישות אמיתית. לחשכה יש קיום שלילי. כך גם למאיה יש קיום שלילי. כשמדליקים את האור החשכה נעלמת. בדומה לכך, כאשר מגיע ידע, מאיה נעלמת.
הצעיף מסתיר את היופי. הספל מסתיר את החימר. הטבעת מסתירה את הזהב. הפיל מסתיר את העץ. הממתק מסתיר את הסוכר. הבגד מסתיר את החוט. המסמר מחביא את הברזל.
צורות שונות מסתירות את הברהמן. מאחורי צעיפה של המאיה, נחבא הברהמן. קרע את הצעיף. התבונן באור האורות.
חקור ‘מי אני?’ – כך תשחרר את עצמך מאחיזתה של המאיה, תשיג את הנועם הנצחי של הברהמן.
התמד, החזק מעמד, צעד באומץ. התמד בסדהנה שלך.
תרגל ערנות נצחית ובחינה עצמית. התפלל, בצע גָּ’פָּה, סגוד ותרגל מדיטציה. המאיה לעולם, לעולם לא תיגע בך.
לעולם יהיה לך את חסדו של אל.
כל הצעיפים ייקרעו.
