לשחרר את הארצי, להצמד לרוחני
פילוסופיית היוגה טוענת שהצמידויות שלנו הן מקור גדול לסבל.
אבל האם כל צמידות בבסיסה היא “בעיה”?
ומה בנוגע לצמידות כלפי התרגול או לידיעת האמת הרוחנית?
כתבי היוגה חוזרים ואומרים שכדי לחרוג מעבר למצב היחסי שאנחנו נמצאים בו ואל עבר הנשגב והמוחלט, בכדי לדעת ולחוות את אותה מציאות מוחלטת, זונח היוגי החכם את כל הצמידויות.
האמירה החוזרת והנשנית הזו טומנת בחובה שאלה מהותית מאוד במסלולו של כל שואף רוחני. למה, בעצם, אנחנו צריכים לוותר, לזנוח או להשתחרר מכל הצמידויות?
הרי הצמידות מביאה לתשוקה והתשוקה היא כמו מנוע, היא הדרייב והיא זו שמניעה אותנו לנוע בדרך לאושר.
אז למה לזנוח? אם לא יהיה מנוע, אם לא ננוע לעבר האושר, איך נשיג אותו?
העניין הוא לאן ולאיזה כיוון המנוע הזה נע ומניע אותנו.
ההכרה במצב הטבעי שלה פונה לחפש את האושר והסיפוק באובייקטים של החושים.
פילוסופיית היוגה מתארת את ההכרה כשהיא קשורה קשר הדוק לחושים.
מכיוון שההכרה קשורה לחושים והחושים תופסים ופועלים עם האובייקטים, פונה ההכרה באופן טבעי ואינסטינקטיבי דרך החושים לעבר האובייקטים, ובהם היא מחפשת את התענוג, המימוש והשמחה.
סוומי שיבננדה כותב: “האדם מחפש אושר שהוא בלתי משתנה, בלתי נגמר ובלתי מוגבל. איך הוא יוכל למצוא את האושר הזה באובייקטים שהם בעצמם משתנים, מתכלים ומוגבלים?”
רבים מאיתנו התגלגלו לשביל הרוחני מתוך הבנה בסיסית של האמת הזו.
גילינו על בשרנו שאפילו האובייקטים היקרים והנחשקים ביותר ממצים את יכולתם לספק אותנו כעבור זמן מה, ובוודאי שלא פוטרים אותנו או מניחים את דעתנו מהמרוץ התמידי אחר עוד ועוד.
אבל מה בנוגע לתשוקה שבאדם למצוא את האושר הבלתי מוגבל, הבלתי נכחד והעילאי? מה בנוגע לדחף לדעת את המוחלט, הנשגב והאלוהי?
מה בנוגע לרצון לתרגל, לשרת את הזולת או לפתח ענווה, חריצות, התמדה ושאר מידות טובות?
פילוסופיית היוגה מציעה דוגמה נפלאה.
אדם יושב מול המדורה לילה שלם. במשך כל הלילה הוא מזין את האש בעצים ומשתמש במקל כדי להזיז את העצים, להשתלט ולפקח על המדורה שתמשיך לבעור מצד אחד ולא תצא משליטה מצד שני.
לפנות בוקר, כאשר כל העצים נגמרים, הוא משליך גם את המקל לאש עד שזאת מתכלה לחלוטין.
באותה הצורה, משתמש היוגי החכם בתשוקות החיוביות והרוחניות ומנתב אותן לכדי ההשתלטות והפיקוח על התשוקות והדחפים החומריים יותר. ולבסוף, כאשר כל מה שנשאר בלבו היא תשוקה חיובית לדעת ולחוות את האמת, הוא משליך גם אותה למדורה.
בסבלנות ובחיוך ננסה לפתח כושר הבחנה.
כושר הבחנה בנוגע לרצונות שלנו לסיפוק הצרכים הבסיסיים והחשובים של החיים כמו מזון, מגורים, בגדים, השכלה, תרבות, העשרת העולם הפנימי והיחס שאנחנו נותנים לפרנסה, כלכלה והכנסה בכדי לקיים את הצרכים הללו אצלנו, אצל בני המשפחה, בעלי-החיים והחברה שאנחנו מחויבים אליהם.
ננסה להבחין מתי הרצון למלא את הצרכים הללו חורג אל עבר תשוקה חומרית גרידא.
ולבסוף ננסה לפתח את התשוקה החיובית לשירות הזולת, אהבת החינם, פיתוח המידות הטובות והתרגול היוגי שיסייעו לנו להשתלט ולרומם את אש התשוקה שבלבנו ובהכרתנו.
