להפוך אדונים לליבנו והכרתנו
החושים שלנו פונים החוצה באופן טבעי.
הם פונים החוצה ואל עבר האובייקטים.
החכם פועל לייצר לעצמו חלל פנימי שקט להתבוננות על התהליכים האוטומטיים שבהכרה, וכך הוא משתחרר והופך עצמאי וחופשי.
בסרטים המצוירים נראית פעמים רבות דמות שרואה מאכל טעים, וממנו עולים ניחוחות מצוירים שמרימים את הדמות ונושאים אותה על אדי הריח אל עבר המאכל.
אם זה כלב זאת תהיה עצם עסיסית, אם זה אדם אולי פשטידה טרייה על אדן החלון. נראה אז איך עיניה של הדמות ממש קופצות מהמקום החוצה.
זוהי בדיוק הנטייה של החושים, לפנות החוצה ואלעבר האובייקטים שנראים, נחווים או נתפסים כמקורות של עונג, שמחה ואושר. ההכרה ביחד עם החושים פונים החוצה, קופצים החוצה או רצים החוצה אל עבר אותם אובייקטים.
כאשר ההכרה והחושים פונים בצורה כזאת החוצה, אנחנו בעצם מופעלים בצורה אינסטינקטיבית על-ידי מנגנונים פנימיים מתוחכמים שהטבע יצר עבורנו. מנגנונים שמופעלים דרך המוח וההכרה על-ידי מעגלי עונג, ציפייה וכו’.
כאשר אנחנו מופעלים בצורה כזאת אנחנו לא תמיד מבינים את המנגנון הפנימי שפועל, אנחנו פשוט מופעלים באופן אוטומטי ומבלי להבין שאנחנו מופעלים.
כל זמן שאנחנו מופעלים בצורה כזאת אנחנו נשארים במה שפילוסופיית היוגה קוראת לו “בורות”.
בניגוד לאותה “בורות”, ה”חוכמה” של היוגי באה לידי ביטוי בכך שהוא במאמץ להתנזר מן האובייקטים. כלומר הוא יודע שהמנגנון הזה קיים, הוא מכיר ומזהה את כוחה של המשיכה, אבל הוא לא רוצה להיות מופעל על-ידי כוח המשיכה הזה, ולכן הוא מפעיל כוח אחר. הכוח הזה הוא הכוח של ההימנעות.
אי אפשר להישאר במצב הזה לאורך זמן אם אנחנו משאירים את המנגנון, כי ככל שנימנע יותר, ככה התשוקה הפנימית והדחף הפנימי ילכו ויגדלו.
לדוגמה שינה או רעב, כל הצרכים הטבעיים שלנו, אם אנחנו לא מספקים אותם, לאט לאט המערכת מתחילה מבפנים להעלות את הלחץ של הדחף לדחוף אותנו החוצה.
אבל אם המתנזר הוא גם חכם ולא סתם מתנזר, הוא ישתמש וינצל את הזמן הזה של ההתנזרות כדי ללמוד את המנגנון הפנימי ששולט בו.
הדרך ללמוד את המנגנון היא דרך מדיטציה והתבוננות פנימית על התהליכים הפנימיים שקורים בהכרה, ופילוסופיית היוגה מציעה שיטות תרגול פשוטות, בינוניות ומתקדמות למתרגלים בכל הרמות, שיטות המגובות בטקסטים פילוסופיים בני אלפי שנים, אשר נכתבו בידי חכמים שהתנסו באופן ישיר ומוחלט באותן שיטות.
לסוומי שיבננדה יש משוואה מתמטית יפה מאוד.
הוא אומר : “God plus mind equals man. Man minus mind equals God”.
האלוהות, המציאות הממשית והמוחלטת פלוס ההכרה יוצרת את החוויה האנושית.
החוויה האנושית פחות ההכרה היא המציאות המוחלטת.
הניסיון שלנו הוא תמיד בהתבוננות חוזרת ונשנית.
שוב ושוב ננסה “לתפוס” את עצמנו על חם, כשאנחנו נשאבים אחרי החושים ואל עבר כל האובייקטים החושיים של העולם.
שוב ושוב ננסה להיות נוכחים ברגע, לזהות את ההתנהלות האוטומטית שלנו, לנשום דרכה ולפעול בעצמאות ומתוך בחירה חופשית, להשתחרר מן הדפוסים האוטומטיים ולהפוך אדונים ללבנו ולהכרתנו.
