השקט שמעבר לריגושים
מטבענו אנחנו מחפשים להרגיש ולהתרגש.
היכן שיש התרגשות גדולה מחפש היוגי דווקא דממה.
אבל כשרוב האנשים ירגישו שלא קורה סביבם “כלום”, שם היוגי ער לחלוטין…
מטבענו אנחנו מחפשים להרגיש ולהתרגש.
אנחנו מחפשים לשמוח, להתלהב, לטעום, לראות ולחוות את החיים על כל ספקטרום התחושות שיש להם להציע.
האוכל הטעים במסעדה, הנוף המרהיב שבפסגת ההר, הנועם הפיזי שבטיפול בספא, כולם ייתנו לנו תחושות וחוויות נעימות.
ספורט אקסטרים או סרט מפחיד ייתנו לנו תחושת אדרנלין פועמת.
שיחת נפש עם חבר ותיק או ספר עם סוף עצוב, יעניקו לנו תחושה עמוקה בלב ולחלוחית קלה בעין.
אנחנו מחפשים להרגיש ולהתרגש, ואת כל הריגושים אנחנו מחפשים ומוצאים בעולם שסביבנו ובאינספור החפצים והחוויות שהוא מציע.
בכתבים היוגים נכתב: “במה שנחשב לילה בעיני כל, בו בעל השליטה העצמית ער. כאשר כל היצורים ערים זהו לילו של החכם.”
איפה כל היצורים ערים? היכן שיש התרגשות, באובייקטים של החושים ובהתענגות עליהם.
בדיוק שם היוגי מחפש דממה. הוא מתרגל את השליטה בחושים ואת תחושת הסיפוק הפנימי שלא קשורה בדבר.
אבל במה שנחשב לילה בעיני רובנו, מה שעבור רוב האנשים לא יגרום לשום ריגוש או התרגשות, שם בדיוק היוגי ער.
המצב הזה שאין בו לחושים אחרי מה להימשך הוא מצב שרובנו היה קורא לו Nothing.
אבל יש הבדל עצום בין Nothing ובין No-Thing. “כלום” הוא אינו “לא-כלום”.
כלום זה לא דבר שיכול להיתפס על ידי החושים. לא ניתן לשים עליו את האצבע ולהגיד “הנה! זה הוא הכלום!”
אבל זה בדיוק אותו מצב עמוק שהיוגי מתרגל ושואף לקראתו. החוויה של מציאות פנימית עדינה ומעודנת כל-כך אשר נמצאת מעבר למילים או לתיאורים, לריגושים ולחפצים.
באותה דממה שלווה, שם היוגי ער לחלוטין…
ננסה לזהות אצלנו את המרדף האינסופי אחר ריגושים, והרצון לחוות את כל צבעי הקשת של הרגשות והתחושות. ננסה לזהות את הצורך הבסיסי באובייקטים, חפצים או חוויות כדי לממש את כל הריגושים האלה.
אז ננסה לעצום עיניים, לנשום עמוק ולהבחין בין יום ולילה. ננסה לזהות את הדמיון בין ריגוש “טוב” או “לא טוב”, ואת ההבדל בינם ובין דממה שלווה, שלא מחפשת ריגושים “טובים” או “לא טובים”, אלא את השקט שמעבר להם.
