ערב שאלות ותשובות עם סוואמי סווארופננדה – ספטמבר 2020 באהמס
“הכול לטובה “
שאלה: אום סוואמיג’י. עוזר לי לחשוב שהכול לטובה, אך לפעמים, במצב של קושי, לא מתאפשר לי בקלות להרגיש זאת.
איך ניתן לחזק את האמונה שהכול לטובה?
תשובה:
יש על זה סיפור יפה. סוואמי ברהמאננדה זוכר את הסיפור. ספר אותו בבקשה.
סוואמי ברהמננדה: היה היה מלך ולו שר חכם ונאמן. מה שאפיין את השר הזה, שהוא תמיד היה אומר למלך שהכול לטובה. יום אחד יצא המלך עם השר למסע ציד ביער, ותוך כדי כך נחתכה האצבע שלו. הדבר כאב מאוד למלך. הסתכל השר שלו ואמר: “הכול לטובה.” המלך התרגז מאוד. בינתיים נפל השר לבור. הביט המלך מלמעלה אל הבור ואמר: “הכול לטובה, נכון?” והשאיר את השר בבור. המלך כעס מאוד. הגיע הלילה והמלך הבין שהוא הלך לאיבוד בתוך היער. הוא החל לשמוע תופים וכל מיני קולות. פתאום הוא היה מכותר על-ידי אנשי שבט, שתפסו אותו, קשרו אותו ולקחו אותו עמם. הוא ראה מישהו שנראה כמו מנהל טקס’ המלך הבין ממה שראה סביבו שהולכים להקריב אותו. תוך כדי שמנהל הטקס בדק אותו, הוא הבחין שנחתכה לו האצבע. הוא התעצבן מאוד על זה שהביאו את המלך, ומיד סימן להוציא אותו ולשלוח אותו לדרכו. הוא היה פגום. אנשי השבט זרקו את המלך משם, והמלך ברח כל עוד נפשו בו. הוא רץ ומצא את השר בתוך הבור ואמר לו: “אתה צדקת. אני ניצלתי בזכות זה שאצבעי נחתכה, אבל הסבר לי משהו שאני עדיין לא מבין. עבורי הכול היה לטובה, אבל איך לך הכול היה לטובה, אתה נפלת לתוך הבור.” ענה השר: ” קל מאוד להסביר. אם אני הייתי איתך, ולא הייתי נופל לבור, היו מקריבים אותי ולא אותך, כי אצבעי לא נחתכה.”
סוואמי סווארופננדה ממשיך: אז הכול לטובה. זה סיפור יפה מאוד, שממחיש את הנקודה הזו. קשה לנו להבין איך הכול לטובה, כי אין לנו את היכולת לראות את התמונה הרחבה יותר של הדברים. הסיבה שאין לנו את היכולת הזאת היא בגלל שההכרה שלנו לא מספיק טהורה.
בפירוש של היוגה סוטרהס של ויאסה מהרישי, שזהו הפירוש העיקרי, הוא מסביר את אחת הסוטרות שאומרת שאישוורה או אלוהים כמו יתר הנשמות, גם הוא נשמה, אבל הוא נשמה מיוחדת, שנבדלת מכל הנשמות האחרות באיכויות שלה. ואיכות אחת של אישוורה, של אלוהים, שמבדיל את אישוורה מכל האחרים, זה שהוא כל יודע. מה משמע כל יודע? הוא יודע כל פרט ופרט בכל רגע של הבריאה – עבר, הווה ועתיד – הוא יודע את כל היצורים החיים, הכול, עד הפרט האחרון, בצורה הכי ספציפית האפשרית. הוא יודע את הכול, בעוד שאפילו צדיק בהגשמה עצמית, שיודע את עצמו בטבע האמיתי שלו, איננו יודע את כל הפרטים של הבריאה.
למשל, סוואמי שיבננדה הגיע להגשמה עצמית. אין זה אומר שסוואמי שיבננדה היה מתמטיקאי גדול או פיזיקאי גדול. הוא לא בהכרח ידע מתמטיקה גבוהה או פיזיקה גבוהה, או מה שרופא מומחה יודע. אך הוא ידע את הטבע האמיתי של כל דבר, של עצמו, אבל לא היה לו ידע ספציפי של כל פרט ופרט בבריאה, עבר, הווה, עתיד וכו’. ליכולת הזו לדעת את הכול באופן סימולטני כל הזמן קוראים להיות כל-יודע.
ובכל זאת נשאלת שם השאלה, מה הסיבה שאישוורה, שמהותו כמהות יתר הנשמות, הוא תודעה טהורה, אלוהים הוא תודעה טהורה שוכנת בכל, וכל נשמה אף היא תודעה טהורה שוכנת בכל. אבל איך זה שאלוהים הוא כל-יודע ואילו הנשמות אינן כל יודעות, אין להן את הידע הספציפי הטוטאלי שיש לאישוורה, וגם מעולם לא יוכלו להגיע לזה.
התשובה שניתנת שם, שמה שיש לאישוורה, ההכרה של אישוורה, היא הכרה שהמהות שלה הוא טוהר מוחלט, היא הכרה שהיא טהורה לחלוטין, אין בה אפילו גרגיר אחד של אי-טוהר. כאשר ההכרה היא טהורה, הידע שלנו הולך וגדל, כלומר, הכרה טהורה לחלוטין היא הכרה כל יודעת, בעוד שההכרה האנושית לכשעצמה, בגלל איך שהיא מורכבת, לא יכולה להגיע לטוהר שהוא מוחלט.
עכשיו, נשאלת פה שאלה שהיא חשובה מאוד. מה הסיבה, בעקבות מה שאמרתי, שבגללה אנחנו לא יכולים לראות שהכול לטובה. הסיבה הראשונה היא עקב כך שההכרה שלנו איננה מספיק טהורה, אנחנו לא רואים את כל התמונה, אפילו לא חלק של התמונה. הסיבה השנייה, זה הכי חשוב, אנחנו לא יודעים את עצמנו כפי שאנחנו באמת. אם היינו יודעים את עצמנו כפי שאנחנו באמת, היינו במצב של הגעה לטוב העליון, באמת היינו יודעים, שהכול, הכול, הכול באמת רק טוב, גם כשזה נראה לא טוב.
מתוך זה אנחנו למדים שני דברים. אחד, בסיפור ששמענו, השר, שיצא יחד עם המלך לאותו מסע, היה חכם, והמלך גם היה חכם, אבל פחות חכם, והשר נמצא במצב שהוא באמת יכול היה לראות איך כל דבר קשור לכל דבר, יכול היה לראות השתלשלות של הדברים.
אם היינו מבינים את תורת הקארמה בשלמותה, אם היינו מבינים את תורת הקארמה בצורה מעשית לחלוטין, יכולנו להתחיל להבין איך הכול לטובה. אבל כשאנחנו צופים בסרט באמצע שלו, אנחנו לא יודעים מה היה קודם, ואנחנו גם נעזוב את בית הקולנוע זמן רב לפני שהסרט יסתיים, אנחנו רואים רק קטע קטן של הסרט, אנחנו לא מסוגלים להבין את הסרט.
אותו דבר בתוך המציאות הזו, בגלל המצב של ההכרה שלנו, בגלל הבורות היחסית שלנו, אין לנו יכולת לראות את כל התמונה כדי שנגיע למסקנה הזאת – הכול לטובה. אבל אדם שיודע את עצמו, הוא נמצא בפסגה של ההר, הוא לא מכיר כל שביל של ההר, אבל מהפסגה הוא יכול לראות את הכול. מאותה פסגה, שהיא נקראת בשפה שלנו הגשמה עצמית, הוא נמצא במצב שבו הוא יכול לראות, שאפילו מה שמופיע כרע, הוא גם טוב, הוא גם לטובה, וזה המצב שלו אנו קוראים הטוב העליון.
הטוב העליון הוא היכולת לראות איך בתוך המציאות הזו, בסופו של דבר, הכול לטובה. הכוונה שהאדם מבין בצורה שלמה את חוק הקארמה, הוא מבין איך דבר קשור לדבר והוא רואה איך הכול לטובה. כל הנהרות זורמים אל הים והים איננו מלא, הכול מביא אל הטוב העליון, משום כך הכול לטובה.
התכלית של הכול היא התכלית של הטוב העליון, וככל שמתרגלים יותר יוגה, ככל שיודעים יותר, ככל שההשגה הרוחנית שלנו היא גבוהה יותר, נהיה מסוגלים לפתח הסתכלות זאת, שרואה איך הכול לטובה. באותו הרגע משהו נראה רע, אבל סופו להוביל למשהו שהוא טוב מאוד. לדוגמה, מגפת הקורונה. המצב נראה רע מאוד, אך סופו להוביל למשהו שהוא טוב. למעשה, זה כבר קורה. אום טאט סאט.