חלום
כאשר אתה חולם אתה רואה במהלך שעה אחת אירועים של חמישים שנה.
מה נכון יותר, הזמן של שעה אחת בעֵרות מודעת או חמישים שנה של מודעות חלום?
פילוסוף סיני בשם צ’ואנג-דז’ה חלם פעם שהוא פרפר. כאשר התעורר משנתו שאל את עצמו: “עכשיו, האם אני אדם שחולם שהוא פרפר, או שמא אני פרפר שחושב ‘אני צ’ואנג?’ ”
בדיוק כפי שדג גדול שוחה לסירוגין לעבר שתי גדות הנחל, הימנית והשמאלית, או המזרחית והמערבית, כך גולשת ההכרה בין שני הגבולות, גבול החלום וגבול מצב הערוּת.
ההכרה משתנה. שינויים אלו בהכרה מביאים לידי חוויית ערות או חלום. העצמים כשלעצמם אינם משתנים. יש רק שינוי בהכרה.
ערות, חלום ושינה עמוקה
החלום מכונה מצב הביניים והוא נמצא באמצע הדרך בין מצבי הערות והשינה העמוקה.
עולם החלום נבדל מזה של הערות. השינה העמוקה נבדלת הן מעולם החלום והן מעולם מצב הערות.
השמש היא המקור וגם מקום המנוחה של קרניה. הקרניים קורנות מהשמש ומתפשטות בשעת הזריחה לכל הכיוונים. הן חוזרות אל השמש בזמן השקיעה, מאבדות עצמן בתוכה ובוקעות שוב בזריחה הבאה. כך גם מצבי הערות המלאה והחלום נובעים ממצב השינה העמוקה וחוזרים אליה כדי להיעלם שם וחוזר חלילה.
מיד כאשר אתה מתעורר הופך החלום לבלתי מציאותי. מצב הערות אינו קיים בחלום. מצבי החלום והערות גם יחד אינם קיימים בשינה העמוקה. השינה העמוקה עצמה אינה קיימת במצבי החלום והערות. לפיכך, כל שלושת המצבים אינם מציאותיים. הם נגרמים על-ידי שלוש האיכויות:סָטוָוה, רָגָּ’ס וטָמָס. בְּרָהָמָן (המציאות המוחלטת) הוא העד הדומם לשלושת המצבים. הוא מתעלה גם מעבר לשלוש האיכויות. הוא נועם טהור ותודעה טהורה. הוא קיום מוחלט.
ההכרה בחלום
ההכרה מסתובבת תמיד כמו גלגל. היא משחקת עם חמשת חושי התפישה ואוספת חוויות במצב הערות. היא קולטת את רשמי החושים השונים באמצעות שדרת החושים. במהלך החלום יוצרת ההכרה סוגים שונים של עצמים מתוך הרשמים המופקים על-ידי החוויה של מצב הערות.
ההכרה היא הקולט וההכרה עצמה היא הנקלט בחלום. העצמים של החלום אינם בלתי תלויים בהכרה. אין להם קיום בנפרד מההכרה. כל זמן שהחלום נמשך, יישארו יצורי החלום. ההכרה היא שיוצרת בחלום את הדבורה, הפרח, ההר, הסוסים, הנהרות וכו’ ללא עזרתם של אמצעים חיצוניים. היא יוצרת תערובות מוזרות, דמיוניות. אתה עשוי לראות בחלומך את אביך החי כמת, את עצמך עף באוויר. אתה עשוי לראות בחלומך אריה בעל ראש של פיל, פרה בעלת ראש של כלב. התשוקות שלא באו על סיפוקן בעודך ער באות לסיפוקן בחלום. חלום הוא תופעה מסתורית. הוא מעניין יותר ממצב הערות.
תשוקות הן השולטות בכל החוויות בערות וגם בחלום. ערות היא פעילות פיזית של התשוקות, חלום הוא פעילות נפשית של התשוקות. בערות מונעים החושים על-ידי תשוקות, בחלום מונעת ההכרה על-ידי התשוקות. בעֵרוּת ההכרה חווה באמצעות החושים, בחלום ההכרה לבדה חווה.
החולם יוצר עולם משל עצמו במצב החלום. ההכרה לבדה פועלת באופן עצמאי במצב זה. החושים נסוגים אל תוך ההכרה. החושים במנוחה. ההכרה במצב זה היא כמו פיל זועם שיצא לחופשי.
חלום אינו אלא משחק של ההכרה לבדה.
בדיוק כפי שציורים נצבעים על בד הקנבס, כך גם הרשמים של מצב הערות נצבעים על קנבס ההכרה. הציורים על הקנבס נראים כבעלי מימדים שונים אף על פי שהכול צבוע על מישור שטוח אחד. כך גם, אף על פי שחוויות החלום הן רק מצבים של ההכרה, האדם חווה אותן בתוכו ומחוצה לו בעולם החלום. הוא חש בעודו חולם שעולם החלום הוא עולם אמיתי למדי.
החולם רק נראה כאילו הוא עושה דברים בחלום, אך למעשה אין פעילות.
מציאות אישית, מציאות עובדתית ומציאות מוחלטת
יש מין סדר או שיטה בחוויות הערות, לפחות יותר מאשר בחלום.
מדי יום אותם האנשים והחפצים הופכים לעצמים של חוויות הערות.
יש זכירה מוחלטת של חוויות היום הקודם ושל הישמרות והמשכיות של האישיות במצב הערות. המודעות לאותה המשכיות, סדירות ואַחדּוּת נעדרת בחלום. החלום אינו מאורגן היטב, בעוד הערות יחסית שיטתית לעומתו.
החלום פחות אמיתי מהערות בכך שהקשר הישיר עם העולם החיצוני של חוויות הערות נעלם בחלום. אמנם קיים עולם חיצוני גם בחלום, אך ערכו נמוך יותר מזה של העולם בעֵרוּת. אף על פי שצורתו של עולם החלום תואמת את זאת של עולם הערות, עולם החלום נחות יותר מעולם הערות מבחינת איכותו.
הנשמה הפרטית מרגישה שבזמן הערות היא נמצאת ברובד אמיתי יותר של המציאות מאשר בזמן החלום.
החלום הוא מציאות נראית לעין, הערות היא מציאות יחסית.
טוּרִיָה היא המצב של תודעת-על, המצב הרביעי שמעבר למצבי הערות, החלימה והשינה העמוקה.
החלוֹם איננו חלוֹם לחוֹלם. רק לזה שהתעורר – החלוֹם ידוע כחלוֹם.
בדומה לכך, ערות נראית כאמיתית רק לזה שעדיין במצב הערות.
רק למי שנמצא במצב הטוריה הערות היא חלום ארוך, בניגוד לחלום הרגיל שהינו קצר.
הערות – חלום ארוך
בשני המצבים, הערות והחלום, האובייקטים נתפשים, ההבדל היחידי בין שני המצבים הוא בכך שהעצמים בחלום נתפשים בחלל שבתוך הגוף, בעוד שבמצב הערות הם נראים בחלל שמחוץ לגוף.
התפישה של עצם כלשהו אינה מציאותית מאחר שעצמים הם יצירי ההכרה. לעצם יש צורה מסוימת מאחר שהכרתנו מאמינה שזה כך. למעשה, העצמים גם של מצב הערות וגם של מצב החלום אינם מציאותיים.
בעֵרות יש צורות פיזיות. בחלום יש צורות נפשיות. בכל מקרה, כולן הן צורות בלבד, המוגבלוֹת בחלל ובזמן. הצורה תתקיים כל עוד יימשך המצב הנפשי המסוים. כאשר יש מצב נפשי אחר, צורות החוויה גם הן ישתנו. זוהי הסיבה לכך שצורתו של העולם נעלמת כאשר מושגת הגשמה עצמית.
עולם זה אינו אלא חלום ארוך.
כאשר בהגיעך לגיל שישים אתה סוקר לאחור את חייך במכללה, הכול חלום עבורך. האם לא כן? גם העתיד יהפוך לכזה.
העבר הוא חלום. העתיד הוא חלום. ההווה המוצק הוא גם חלום. העובדה שבהגשמה עצמית יש הפסקה מוחלטת של חוויית תופעות, מראה שכל התופעות אינן ממשיות.
האטמן שאינו חולם
קיימת תודעה אחת טהורה או אטמן בכל היצורים, שהיא נצחית, אין-סופית, חובקת-כל, בעלת קיום עצמי, הארה עצמית והכלה עצמית.
זהו ה”אני” הממשי. ה”אני” הזה אף פעם לא מתעורר, חולם או ישן. הוא תמיד החוזה או העד הדומם של שלושת המצבים של הערות, החלימה והשינה.
זהו ה”אני” הכוזב או היחסי הנקרא אַהָנְקָרָה (אנוכיות) או אגו או ג’יווה שמתעורר, חולם וישן. הער, החולם והישן הם כולם אישיות משתנה ולא ממשית.
העצמי הממשי, ה”אני” הממשי, אף פעם לא מתעורר, חולם או ישן. מנקודת מבטה של האמת המוחלטת אף אחד לא מתעורר, חולם או ישן.
התעורר והגשם
אתה חולם שאתה מלך. אתה נהנה מתענוגות מלכותיים שונים. ברגע שהתעוררת הכול נעלם. עם זאת אינך חש באובדן מכיוון שאתה יודע שכל יצורי החלום הם כוזבים. כאשר תכיר את הממשי, ברהמן, גם התודעה הערה תהפוך לכוזבת למדי בדומה לחלום. גם בתודעה הערה, אם אתה מבוסס היטב ברעיון שהעולם הוא אשליה כוזבת, לא ייגרם לך כל כאב.
התעורר והגשם, ילדי!
