המעבר מטלטלה בין הנאה וכאב לאושר פנימי ותמידי
פעמים כה רבות אנו חושבים – “אינני מרוצה! אינני מאושר!”
מי מאושר אם כן?
זה ששולט בהכרתו מאושר.
האושר מקורו בשלוות הנפש. שלוות הנפש מקורה במצב הכרה שבו אין תשוקות.
האדם שואף לאושר, הוא נמנע מכאב.
הוא מוכן לעשות הכול כדי להשיג את האושר המיוחל מעצמים, והנה הוא מוצא את עצמו מסתבך ברשתות הבלתי ניתנות להתרה של מָאיָה (כוח האשליה). אין הוא יודע שעצמים אלה הם מתכלים ובני חלוף, סופיים ומוגבלים בזמן, מרחב וסיבתיות.
יש משהו מאחז עיניים בהנאות החושניות. הקסם קיים כל עוד העצמים נמצאים מחוץ להישג ידו של האדם. ברגע שהם מגיעים לידיו הקסם נעלם. הוא מוצא עצמו בתסבוכת ושוקע בצער. הוא נאבק ללא הרף להשיג דבר-מה, קצת כסף, קצת כוח, מעמד כלשהו וכך הלאה. הוא חרד באופן קבוע שמא ישיג או שמא לא ישיג זאת. גם כאשר הוא כבר מצליח להשיג את אותו הדבר שכה השתוקק אליו, הוא חרד שמא יאבד אותו.
לאדם עשיר יש כסף רב, אך אין לו ילדים. לכן מר לבבו. לאדם עני יש ארבעה עשר ילדים, אך אין לו מה לאכול. לכן הוא אומלל. לאדם אחד יש גם כסף וגם ילדים, אולם בנו נודד בדרכים והוא מודאג.
שופט השלום מאוד לא מרוצה. הוא שואף להיות שופט מחוזי. גם השר אינו מרוצה. הוא מייחל להיות ראש הממשלה. המיליונר אינו מרוצה. הוא רוצה להיות מיליארדר. האיש הרזה אינו מרוצה. הוא רוצה להעלות במשקל ועל כן שותה שמן דגים. גם האיש השמן אינו מרוצה. הוא רוצה לרדת במשקל וצורך לשם כך כדורי הרזיה.
איש אינו מרוצה בעולם הזה!
מי מאושר אם כן?
החכם מאושר! היוגי מאושר! זה השולט בהכרתו מאושר.
האושר מקורו בשלוות הנפש. שלוות הנפש מקורה במצב הכרה שבו אין תשוקות.
ההנאה מעורבת בכאב
אינך יכול ליהנות בלי לכאוב. בכל מקום בו יש הנאה קיים גם כאב.
לא תצליח למצוא אושר מוחלט במישור הפיזי היחסי של זוגות הניגודים. זוגות הניגודים מתחלפים בתורם. המוות בא בעקבות החיים. הלילה יורד בעקבות היום. האור עולה בעקבות החושך. הכאב בא בעקבות ההנאה.
הנאה וכאב הם מונחים יחסיים בלבד. הם אינם שתי ישויות נפרדות. הם שני צדדיו של אותו המטבע. השוני ביניהם אינו בסוג, אלא בדרגה בלבד.
הנאה וכאב הם שני שמות לאותו הדבר. הם שני היבטים של אותו הדבר. בעיני האדם שאינו בעל ידע פילוסופי, הם מופיעים כשתי ישויות נפרדות.
הנאה וכאב שוכנים בהכרה
מה שמסב לך הנאה גורם לאחר כאב, ומה שהוא עכשיו הנאה לגביך, ייהפך מאוחר יותר לכאב.
לגימת שתי כוסות החלב הראשונות תגרום לך הנאה, אך הכוס השלישית כבר תגרום לך גועל, בחילה ורצון להקיא. חלב אינו מהנה כאשר החום שלך עולה. משום כך ההנאה איננה בחפץ, אלא בדמיון או בנטייתה של ההכרה.
הנאה וכאב, יופי וכיעור, הם כולם דמיונות שווא של ההכרה.
הנאה וכאב מצויים רק בהכרה. הם אישיים. הדברים, כאשר אנו מייחלים להם, הם נעימים, אך מרירים אם איננו מייחלים להם. תשוקות הן הגורם להנאות.
אתה יכול להמיר הנאה בכאב וכאב בהנאה באמצעות חשיבה, באמצעות בָּהָוָונָה (הלך-רוח) פנימית ודמיון.
אנשים מייחסים את הנאותיהם לעצמים חיצוניים. זוהי, אכן, טעות מרה.
האמת היא שאין כל הנאה בעצמים. אין לא הנאה ולא כאב בעצמים.
כל זה הוא עניין של יצירה נפשית, תפיסה נפשית ולהטוטנות נפשית. זוהי רק עמדה נפשית או סוג מסוים של התנהגות נפשית כלפי עצמים, שגורמת לשמחה או לעצב, להנאה או לכאב.
מקור האושר
אין כל אושר באף אחד מהעצמים בעולם.
כשעולה תשוקה בהכרה זהו מצב נסער, חסר מנוחה ולא שקט. חוסר המנוחה נמשך עד אשר העצם הנחשק מושג. כאשר העצם מושג ונהנים ממנו, כאשר התשוקה באה על סיפוקה, נעה ההכרה לעבר הנשמה הפנימית. היא מפסיקה לתפקד. כל המחשבות נרגעות לשבריר של שנייה, ההכרה נחה בנשמה שבפנים. האדם חושב שהוא שואב את אושרו מהעצם, בדיוק כפי שלכלב הנושך עצם יבשה נדמה שהוא שואב את הנאתו מהעצם, ושהדם שהוא מרגיש בפיו ניגר מהעצם, בעוד במציאות הדם מגיע מחניכיו.
האושר האמיתי נמצא בתוכך. הוא אישי. הוא מופיע כאשר ההכרה מרוכזת.
הו, בן-אדם! הייה שבע רצון. חייה היכן שתרצה, אך הטל משמעת על ההכרה ועל החושים. מדוט ללא הרף על העצמי הפנימי, כאן תמצא את השלווה הנצחית. כעת הכרתך תחדל מלתעתע בך.
הנאה חושנית ונועם רוחני
נועם רוחני הוא הנועם הנעלה ביותר. נועם רוחני הוא נועם של נשמת האדם. הוא נועם טרנסצנדנטלי. הוא אינו תלוי בעצמים. הוא נמשך, אחיד ונצחי.
הנאה חושנית נובעת מהרגש. אך נועם של הנשמה הוא עונג עצמי.
ההנאה היא זמנית וחולפת. הנועם הוא נצחי ואין-סופי.
ההנאה מעורבת בכאב. הנועם הוא אושר צרוף.
ההנאה תלויה בעצבים, בהכרה ובעצמים. הנועם אינו תלוי בדבר ובעל קיום עצמי.
השגת הנאות חושניות כרוכה במאמץ, אך ההתנסות בנועם של הנשמה אינה דורשת כל מאמץ.
טהר את הכרתך באמצעות גָּ’פָּה (חזרה על שם האלוהים), סָטסָנגָּה (חברת קדושים), צדקה, שליטה על ההכרה, ריסון עצמי, שירות לא אנוכי, לימוד הגִּיטָה, האוּפָּנִישָׁדּוֹת והיוֹגָּה וָסִישָׁטהָה, תרגול של יַאמָה ונִיַאמָה (אמות המוסר והריסונים העצמיים היוגיים), פּרָנָיָאמָה (תרגולי נשימה), וָאִירָגּיָה (אי-צמידות) וטִיָגָּה (התנזרות). כך תזכה בכלי מתאים ביותר לתרגול מדיטציה, הכרה רגועה, חדה, עדינה וממוקדת. התחל למדוט בעזרת כלי זה למשך זמן מה בבוקר וזמן מה בלילה. אז ישרה עליך סוג חדש של אננדה בל תתואר, ותשתכנע בקיומו של נועם רוחני על-חושי. תצטרך לחוש בעצמך את אותה אננדה רוחנית. תצטרך ליהנות ממנה בעצמך, תצטרך להיות מוזן ממנה בעצמך. התוכל להסביר את האושר שבממתק לילד שעוד לא טעם ממנו? לא, אינך יכול. הילד עצמו יהיה חייב לטעום מהממתק.
למרות היותך מוקף בעצמים מהנים או מכאיבים המפרים את איזון הכרתך, המשך להיות איתן כסלע, קבל את כל הדברים בשוויון נפש. הייה עליז תמיד. צחק וחייך. כיצד יכולה הכרה שהיא עגומה וקהה לחשוב על אלוהים? נסה להיות מאושר כל הזמן. האושר הוא טבעך האמיתי. קוראים לכך עליזות. רוח עליזות כזאת צריכה להיות מטופחת על-ידי כל השואפים הרוחניים.
שמור על הכרתך במצב שביל הזהב של מתינות או שמחה. אל תאפשר לה להפריז. ההכרה תמיד נוטה לנוע לקיצוניות, או לדיכאון קיצוני או לשמחה קיצונית. הקצוות נפגשים. הקיצוניות מביאה לתגובה. ההכרה לעולם לא יכולה להיות רגועה במצב של שמחה מוגזמת. אפשר להכרה להיות עליזה אך רגועה.
העולם הזה הוא רק מראית עין. ההכרה והחושים מתעתעים בך בכל רגע. אתה רואה בטעות את הכאב כהנאה. אין ולו שמץ של אושר בעולם חושים זה. נטוש את המאבקים והתכנונים האנוכיים האלה לצבירת עושר. צעד ישר אל אותו מושך בחוטים, אשר מניע את הבובות האלה בדמות של גופי אנוש בשר ודם, אשר שומר על המופע הגדול הזה, אשר עומד מאחורי אותו מופע. רק בו תמצא אושר נמשך ושמחה איתנה. התמזג בו בעזרת תרגול יום-יומי של מדיטציה וג’פה.
