משנכנס אדר מרבין בשמחה!
מהיכן אמורה להופיע אותה שמחה?
אחד ימצא שמחה בחפצים יפים, אחד במאכלים טעימים ואחר בחוויות משמעותיות.
אך היוגי מחפש דווקא להתחבר למקור הנועם והשפע הרוחניים, ולהשפיע שמחה אל תוך העולם.
כאשר אנחנו באים במגע עם משהו נעים – חוויה, חפץ, זיכרון, טעם וכו’, ההכרה כולה ממוקדת בו למשך זמן מה, והסיפוק שאנחנו חווים מאפשר לשאר התשוקות בהכרה להירגע. ואז, כמו עננים שזזים לרגע ומאפשרים לאור השמש להופיע מבעד אליהם, המצב הזה שבו ההכרה ממוקדת וחסרת תשוקות מאפשר לטבע העצמי שלנו להתגלות.
אותו טבע נקרא בסנסקריט אננדה – נועם מוחלט, אושר מוחלט.
כשהיום מעונן אנחנו מרימים את הראש לשמים וחושבים לעצמנו ש”היום אין שמש”, שואלים את עצמנו: “מתי תחזור השמש?”, כשלמעשה השמש כל הזמן שם ואלה רק העננים שמכסים עליה.
באותה צורה בדיוק, הנועם והאושר, שהם הטבע שלנו, מכוסים רוב הזמן על-ידי עננים רבים של מחשבה, תשוקה, רגשות, זיכרונות, תכנונים, חישובים ורעיונות. בימים עמוסים או עצובים אנחנו חושבים לעצמנו ש”היום אין נועם” ושואלים את עצמנו: “מתי נרגיש שוב מאושרים?”
בשביל אחד מקור האושר יהיה בחפצים יפים, בשביל אחר בזוגיות רומנטית ובשביל אחר בחוויות מרגשות. אבל תורת היוגה מלמדת אותנו שהאושר והנועם הם עצמאיים, אינם תלויים בנסיבות, בחפצים ובחוויות, ולמעשה, הם נוכחים כל הזמן ואלה רק “עננים” של רצונות, משיכות, דחיות ומחשבות שמכסים עליהם.
היוגי מחפש להתחבר למקור הנועם, השמחה והשפע הרוחניים, שהם עצמם שורש פנימיותו ולהשפיע אותם אל תוך העולם, אל האנשים שבו ואל המחויבויות השונות שלו אל בני משפחתו, חבריו וקהילתו.
אז לכבוד חודש אדר, ננסה להפוך את תשומת-הלב שלנו והנטייה הטבעית שלה לפנות החוצה אל עבר אותו דבר ש”אם רק יהיה לנו ממנו” או ש”רק יגמר כבר”, ואז נוכל להיות שמחים ומאושרים. ננסה להשתרש בידיעה שהנועם והאושר הם הטבע שלנו, למקד את האנרגיה של החודש הזה, “משנכנס אדר מרבין בשמחה”, ולהשפיע מתוכנו אושר אל העולם, להקרין את הנועם הפנימי שלנו אל המציאות החיצונית, להתמקד בכל אותן מתנות שכבר קיבלנו ובזכות שלנו לשרת, להיטיב ולהשפיע שמחה גדולה על חיינו אנו, על העולם ועל הבריות.
