החופש לבחור והזכות לקבל את עצמנו
מה יקרה אם יום אחד יטילו התאים בגוף ספק בייעוד שלהם?
תא דם ירצה להיות תא שריר, ותא עור ירצה להיות תא עצם?
ומה קורה כשיום אחד אני קם ושואל את עצמי מה אני רוצה להיות?
אם נבחן את החברה שלנו נראה שקיימים בה כמה סקטורים.
יש בה סקטור כלכלי, סקטור שלטוני, סקטור דתי-רוחני, סקטור של תרבות ואקדמיה, סקטור שמוציא את החוק לפועל וסקטור של נותני שירותים.
באותה הצורה מתקיים כל אורגניזם, אפילו תא בודד.
בתא בודד ישנו גרעין ובתוכו “ידע”, בדומה לסקטור הרוחני-דתי.
המיטוכונדריה שיוצרת את האנרגיה ומתפעלת את הכול היא המנוע האנרגטי של התא, ממש כמו שהכלכלה היא המנוע האנרגטי של החברה.
אברונים נוספים יוצרים מעין משטרה פנימית של התא, המפקחת על הדברים, לדוגמה, המעטפת של התא בוחרת אילו חומרים להכניס אליו ואילו לא.
בתא בודד יש, כמובן, גם מפני פסולת, מעבירי מידע וכו’, שהם כמו הסקטור של נותני השירותים.
ידוע לכל שבריאות טובה נשענת על מערכת חיסון חזקה ובריאה. אבל נניח ולתא דם לבן מן המערכת החיסונית יהיו יום אחד ספקות בקשר לחובתו ברדיפה אחרי חיידקים מזיקים? נניח ותא שריר יחליט שהוא דווקא רוצה להפוך לתא זרע, תא דם לתא שריר ותא עור לתא עצם?
חלקנו עדיין חיים תחת מגבלות כאלה ואחרות, אבל אחד הסממנים העיקריים לקדמה בעידן שבו אנחנו חיים הוא שרבים מאיתנו זוכים לחופש רב בבחירת אורח החיים שלנו, בבחירת המקצוע, מקור הפרנסה ומקום המגורים. אנחנו זוכים לחופש ביטוי, חופש בבחירת אמונה רוחנית, חופש בניידות, חופש לטעות ולבחור מחדש.
ננסה לא לשכוח לגמרי עבר “פשוט” יותר שבו תא דם היה נשאר תא דם, ותא עור היה נשאר תא עור. ננסה לשאוב השראה מדורות קודמים, בהם קצב, לוחם או רועה צאן היו נצר לשושלת של עשרות דורות של קצבים, לוחמים ורועי צאן, קיבלו את מקומם בעולם והניחו את דעתם מחיפוש קדחתני אחר זהות חיצונית.
הקדמה מתרחקת מהחלוקה הנוקשה הזו לסקטורים ולמעמדות, ומאפשרת לנו לנוע בחופשיות ולחפש את מקומנו וייעודנו בחיים. זוהי קודם כל ברכה עצומה!
אבל כשאנחנו מוצאים את עצמנו נופלים למבוי סתום בחיפוש העצמי שלנו, ננסה קודם כל לעצור ולהודות על האפשרות לחפש ולהתבלבל. אז ננסה גם להתמקד בתכונות וביכולות בהן זכינו, בכישרונות הטבעיים שלנו, בתפקיד שרק אנחנו מוכשרים כל-כך לבצע, ובזכות שלנו למלא אותו אם רק נקבל את עצמנו כפי שאנחנו.