האור של ההימליה
מאת
שרימאטי ב. סיטה ראי, ניו דלהי
המאמר מתוך הספר – שיבננדה – המשימה והמסר שלו
השמים אולי חשוכים והכוכבים אולי לא יזהרו
השמש עשויה לשכון עמוק בשכינה,
אבל בלילה הסוער כאשר הגורל מתדרדר,
האור של ההימליה תמיד זורח.
זה היה החודש הקר של ינואר. כמו אונייה שאבדה בים ללא מצפן, כך הלכתי לאיבוד בעולם הזה של דאגות וצער, שבו היו לילות סוערים ומים אפלים. עזבתי את דלהי לרישיקש והגעתי להרדוואר מוקדם בבוקר. מהרדוואר הרכבת האיצה אותי דרך היער הכפרי הצפוף אל מדרונות ההימליה המתנשאים, היכן שאננדה קוטיר (אשראם שיבננדה) עומד כמו אור על הגבעות. היופי השמיימי של הטבע, המים הצלולים של אמא גאנגה והאווירה עצמה שהייתה טעונה בשירות בלתי אנוכי ואהבה קוסמית ריגשה את רוחי.
האשראם הקדוש מוקף בבקתות (Kutirs) קטנות שבהם שוכנים מרפאה, ספרייה, בית מרקחת, בית ספר לילדים, אולם שירה שירה רוחנית ל’קירטן מתמשך’ (‘Akhanda Kirtan’), מקדש (Mandir), בית דפוס, סטודיו לצילום ומוזיאון יוגה. מספר שואפים רוחניים אדוקים עבדו במחלקות בקנאות כה רצינית שהשלווה שררה בכל מקום. לא היו קונפליקטים או תסבוכות ולא היה שם איזה בלגן או כאוס. כל האווירה הייתה מכוונת על ידי האישיות הדינמית של סואמי שיבננדג’י למען ‘פולחן רוחני’ ו’אחווה אנושית’. הקדוש הזוהר מעצמו של אננדה קוטיר הדריך את אלה שהיו ברי מזל לבוא במגע עמו בדרך זו או אחרת. בו מצאת את הנדיבות של אמא אדמה, את טוב הלב והאהבה של אמא, משמעת של מפקד, ומגנטיות של האל עצמו. עצרתי וחשבתי כמה נפלא יהיה זה להיות חופשי מכל השעבודים העולמיים כמו השואפים הרוחניים המאושרים הללו של אננדה קוטיר. כיצד הם יכלו לשחרר את עצמם כשהם היו באמצע העולם!
למחרת בבוקר כשהצללים התעוררו וריח השחר נישא על ידי הרוח הקרירה, ראיתי נשר מנמיך עוף ממרומי ההרים. הוא גלש ללא נפנוף כנפיים לתוך העמק ואז נעלם בין צללי ההרים השחורים. בסוף היום ראיתי אותו חוזר למשכנו בפסגות ההרים, הרחק מהסכסוך, המאבק והחיכוך של העולם.
בעודי מתבונן בכך מהגדה של הגאנגה הקדושה, אמר סואמיג’י:
“כך הוא הבן אדם הרוצה לראות את ‘חזיון האמת’ במהלך המריבה שלו או שלה בתוך העולם. למרות שאדם עלול לשוטט בין הדברים החולפים ולאבד את עצמו בין הצללים, עדין כל החיים יונחו על ידי אותה מטרה נצחית. כפי שהנשר ממריא למשכנו, כך גם הוא ממריא מעל כל צער, תענוגות זמניות ושמחות חולפות. ההשגה של המטרה הנצחית הנה בעלת חשיבות עליונה בשביל אחד המשתוקק לנתק את עצמו מכל תסבוכות החיים. מטרה כזו של החוויה של עצמך, הצער, הסבל, ההבנה והחזון של עצמך תטיל אור על כל החושך והבלבול של מחשבות.”
בהצביעו על הגאנגה הקדושה אמר שוב סואמיגי’:
“ראו את אמא גאנגה. תזרוק בה זוהמה או כל דבר מלוכלך, היא עדין תישאר קדושה וטהורה כתמיד, ותספק מים מתוקים נקיים לעולם. חיים הם קרב. זה רצף של קונפליקטים. אל תתייאש. סבלנות, התמדה וערנות יכתירו את מאמציכם בהצלחה מלאה.”
באמרו כך, האישיות הדינאמית הזאת לקחה אותי לאולם השירה הרוחנית. היום הסתיים עם קירטן קבוצתי כאשר הקירות ממש החלו להדהד בשם של האל באווירה של אושר.
ימים עברו באקסטזה כזו. התמזל מזלי שהלכתי לשם. המהטמה הגדול מתייחס אליך כאילו הוא מכיר אותך מזה עידנים. הוא דואג לכל הנוחות ומטפל בך כמו אמא. ה’אמא האלוהית’ הזאת איננו רק מדריך רוחני אלא גם עובד סוציאלי נלהב. לא רק שהוא מדריך את הדבקים כשהם עמו, אלא גם כשהם רחוקים. השואפים הרוחניים המסורים שספגו את האושר האלוהי רצים אל החסידים כדי לשרת אותם כאשר הם זקוקים לכך. מתפללים עבור החסידים ופרסאד נשלח. השירות הבלתי אנוכי שלהם לאנושות מותיר רשמים עמוקים ונצחיים במוחם של אלה שבאים במגע עם סוואמיג’י. הוא רואה את האלוהים בכול ומשרת את אלוהים בכול באמצעות הטלת קרן האור כדי להראות את הדרך.
השמש זורחת במשך היום ובלילה היא מספקת אור לירח ולכוכבים כדי לזרוח, אבל היא לא מצליחה לספק להם אור בלילות האפלים של סופות רעמים. אבל הקדוש של אנאנדה קוטיר מספק אור אפילו בשעות החשוכות ביותר של החיים.
הו, האור האדיר של ההימלאיה, מי ייתן ותזרח לנצח נצחים כדי להדריך את העולם.