בין חלום, יקיצה ומצבי התודעה הגבוהים
אנחנו נמצאים כרגע במצב תודעה של יקיצה. היקיצה היא מצב של התנהלות בתוך מציאות יחסית שיש בה הרבה מאוד אובייקטים והתנסויות. מה שעומד בבסיס שלה הוא הפיצול הזה בין הסובייקט לאובייקטים, החוויה הפנימית שלי כ”אני”, וכל היתר כאובייקטים חיצוניים לי. במצב הזה אני נמצא תחת אשליה, תחת החוויה שזוהי המציאות היחידה ואין בלתה. לתפוש בתוך המצב הזה שקיימת מציאות מוחלטת שהיא מעבר לי, מעבר לסובייקט ומעבר לאובייקט, זה דבר שהוא בגדר דמיון או אמונה, ולכן הנושא הזה של אמונה, אמונה טפלה ואמונה באלוהים, שהיא אמונה שאינה מבוססת, מייצר דיסוננס קוגניטיבי לגבי מציאותה של אותה מציאות מוחלטת – מציאותו של אלוהים כן או לא.
אלה ויכוחי אמונה שלעולם לא יוכלו להיפתר כי אדם יכול לומר: “אם אתה מאמין, אז אתה מאמין, אבל אתה לא באמת תוכל להוכיח לי”. מצד שני גם בן-האדם שלא מאמין לא יוכל לבסס באמת את ההוכחה שלו, מעבר לכך שהוא פשוט לא חווה, לא רואה, לא שומע, לא טועם, לא מרגיש ולא מדמיין את אותה מציאות מוחלטת. מה שהוא רואה זאת אותה מציאות יחסית שבה הוא נמצא.
מצב תודעה אחר שאותו אנחנו חווים על בסיס יומיומי הוא לדוגמה החלום.
במציאות של החלום אני חווה את ההתנהלות שלי כדמות בחלום, אבל אני לא תופש אותה ככזאת, אלא אני תופש אותה כ”עצמי” ואני תופש את המציאות של החלום לא כמציאות של חלום, אלא כמציאות המוחלטת.
אם יבוא בן-אדם וישאל אותי: “האם אתה קולט שאתה, בעצם, לא באמת פה? אתה באמת מאמין שאתה הוא אתה ושזה הגוף שלך, אבל האמת היא שאתה נמצא כרגע במיטה בחדר שלך בבית, ואתה חולם את כל המציאות הזאת. למעשה אתה לא פה.”
אותו בן-אדם יענה: “אני לא יודע על מה בדיוק אתה מדבר. מי זה אותו אחד שישן כרגע במיטה? אני כרגע פה, אני כרגע מדבר איתך, אני לא תופש שום מיטה או שום חדר אחר, ואיפה בכלל נמצא החדר הזה? איפה אני נמצא? אני נמצא פה! אני הרי חווה את עצמי פה מדבר איתך.”
אני יכול לשמוע בתוך החלום על מציאות שהיא שונה, אבל במהלך החלום אני לא באמת תופש שאני נמצא מחוץ לחלום, ישן במיטה מתחת לשמיכה הרכה והנעימה שלי. כל זה קורה רק כשאני בתוך המציאות של החלום, תחת ההשפעה של מצב התודעה של החלום, אבל ברגע שאני אתעורר מהחלום כל הפלא הזה ייתפש מיידית בצורה ישירה, חווייתית, בלתי אמצעית וללא צורך בהסברים. אני אחווה את עצמי באמת במיטה, ואדע שאכן חוויתי עולם שלם של חלום, שבו חוויתי את עצמי עומד ומדבר עם מישהו על מצב החלום, והוא מסביר לי שאני ישן במיטה ולא האמנתי לו.
מתוך מצב תודעה אחד קשה מאוד לתפוש את מצב התודעה הגבוה ממנו, כלומר, מתוך מצב היקיצה אנחנו יכולים להבין את המצב של החלום, להבין שקיים כזה מצב של חלום, להבין שאנחנו יכולים להיכנס למצב של חלום ושאנחנו יכולים גם לצאת ממנו. אבל מתוך מצב החלום קשה מאוד להבין שקיים מצב שמעבר לו, מצב שחורג לו, מצב שאני יכול לצאת אליו מתוך מציאות החלום. בן-האדם שתוך כדי החלום ישאל: “לאן לצאת? איפה היציאה? מה זה המעבר?”, זה בלתי מובן. מצב תודעה גבוה יותר מאפשר לנו לדעת מצב תודעה נמוך יותר, אבל מתוך מצב תודעה נמוך יותר מצב תודעה גבוה יותר נשמע כפלא, כמשהו ניסי, על טבעי, בלתי נתפש ואפילו לא קיים בכלל.
מצב הערות הוא מצב תודעתי של חוויה התנסותית ישירה, שאותה אנחנו מקבלים כמציאות היחידה שנובעת ממצב התודעה של היקיצה. זהו מצב של התנסות דואלית-יחסית שבה הכול קיים בתוך מערכת יחסים אחת גדולה בין האובייקט לסובייקט, אבל מצב היקיצה אינו המצב העליון. מתוך מצב היקיצה בו אנחנו נמצאים כרגע, מצבי תודעה גבוהים יותר נשמעים פלאיים, עד כדי בלתי אפשריים, לא טבעיים, בלתי נתפשים ואולי אפילו לא קיימים, אבל היוגים מתארים את מצבי הסמדהי השונים ככאלה שמאפשרים לנו ידיעה של רבדים יותר ויותר אמיתיים של הקיום.