עבדים היינו… תמיד תמיד בני חורין, בני חורין…
שאלה: אום סוומיג’י. מהו הטבע של שעבוד? מה עלינו לעשות כדי לעמוד בפניו?
תשובה: שעבוד, בהתאם להוראת הוודנטה, הינו אשליה. חופש גם הוא אשליה. במציאות אנחנו האטמן האלמותי, הנצחי. או העצמי. במציאות, ברגע הזה ממש, אנחנו חופשיים.
אבל קיימת אשליה שנותנת לנו את הרושם שאנו יצורים מוגבלים, כבולים, סובלים, בורים, חלשים. זהו שעבוד כוזב. הוא כמו אשליה שנעשתה על-ידי קוסם. השם של הקוסם הזה הוא מאיה – האשליה הקוסמית של האל.
בשל האשליה הזו הטבע האמיתי שלנו מוסווה, ומוקרנת מציאות שגויה, שמעניקה לנו את האשליה שאנו מוגבלים, ואנחנו כבולים, ואנחנו בני תמותה, וכל-כך הרבה דברים, שעל-פי תורת היוגה הינם שגויים.
המטרה של שיטת היוגה היא להסיר את האשליה הזו שהיא אוניברסלית, להסיר אותה מההכרה של הפרט, כל פרט לומד כיצד לעשות זאת. וברגע שהאשליה הזו מוסרת מן ההכרה, אנו מגשימים את הטבע האמיתי שלנו, שהוא חופש מוחלט, ידע בלתי מוגבל, תודעה אין סופית, אלמותיות, נועם בלתי מוגבל, אהבה ללא גבולות, טוב בלתי מוגבל, אחדות ללא גבולות, כוח אינסופי.
אנחנו לא משיגים את הדברים הללו, אנחנו פשוט נוכחים לדעת אותם, שבטבע האמיתי שלנו אנחנו חופשיים לנצח. להסיר את הרעיון המוטעה של כבילה, שנוצרה באמצעות האשליה הקוסמית השוכנת בהכרה שלנו, נקרא “מוקשה” –להשיג חופש, להסיר את האשליה של השעבוד.
זה גם להסיר את האשליה של חופש, כי אנחנו מעולם לא משועבדים, ולכן הרעיון של חופש שצריך להיות מושג הוא גם רעיון שגוי. אנחנו יצורים חופשיים לנצח, אנחנו רק צריכים להיווכח בכך, זה הכול.
בוודנטה קיימת האנלוגיה של גברת שהיתה לה מחרוזת על צווארה, אבל היא שכחה שהיא שם, לכן חיפשה את המחרוזת בכל מקום, עד שהיא נכחה לדעת שהמחרוזת פשוט על צווארה.
אנחנו מחפשים אחר העצמי בכל מקום, מבלי להבין שהעצמי הוא מי שאנחנו. זה כמו המחרוזת. אנחנו מחפשים אחר חופש, מבלי להבין שאנחנו חופשיים לנצח. אנחנו מחפשים אחר אושר מבלי להבין שאנו אושר. כך שאנחנו בהרגל ארוך של להיות תחת הכישוף של האשליה.
ולכן, בהתחלה זה אפילו קשה להאמין בדברים הללו, אבל הרבה אנשים הם בעלי האינטואיציה שיש קצת אמת בכך, ובאמצעות תרגול יוגה, ענן האשליה מוסר ואנחנו נוכחים לדעת מהו הטבע האמיתי שלנו, העצמי. ואנחנו חופשיים.
מתוך ערב שאלות ותשובות עם סוומי סורופננדה שנערך באשרם בבהמס באנגלית בחודש פברואר 2017
