לשבור את הגבולות או להתעלות מעליהם?
לעיתים האמת פשוטה ולעיתים היא מלאת ניגודים…
כתבי הפילוסופיה העתיקים יכולים לרומם אותנו מעבר לזמן ומקום אל עבר אמת שמהדהדת אלפי שנים אחרי שנכתבה.
כשאנחנו שומעים שיר ישן ואהוב, אנחנו יכולים לעצום עיניים ולהרגיש את עצמנו נוכחים מעבר לזמן והמקום שאנחנו נמצאים בהם והרחק אל עבר מקומות וזמנים אחרים.
כשאנחנו טועמים מהאוכל של ילדותנו, אנחנו יכולים לעצום עיניים ולתת לתבלינים והטעמים לקחת אותנו לחוויות וזיכרונות מאוד ספציפיים שלא קשורים כלל לזמן והמקום בו אנחנו נמצאים.
בדרך דומה אך שונה, לקריאה וללימוד של כתבי הפילוסופיה הרוחנית יש את היכולת לרומם אותנו מתוך הזמן והמקום שאנחנו נמצאים בהם ואם נעצום עיניים ונתמקד בדברי החכמים, אז גם אלפי שנים לאחר שנהגו ונכתבו המילים העתיקות ימשיכו להדהד אל תוך חיינו בכל זמן ובכל מקום.
האמת העתיקה מעוררת השראה גדולה, אך לעיתים הלימוד הרוחני מוביל אותנו אל עבר פרדוקסים מורכבים ודילמות מבלבלות.
אנחנו נתקלים שוב ושוב בתורת היוגה ברעיון שהעולם הוא בעל טבע “אשלייתי”.
שכל הדרך בה אנחנו חווים את המציאות, כולל את החוויה האינטימית של “עצמנו” היא לא אמיתית.
מצד אחד, מתוארים מצב תודעה ורמה של מציאות שהיא “מוחלטת” ושבה הכל הוא אחד, עליון ונשגב וכל יתר השמות והצורות הם למעשה רק מראית עין או אשליה.
אבל מהצד השני, תורת היוגה מייחסת חשיבות עצומה גם למצב התודעה היחסי אותו אנחנו חווים ביום יום כמציאות היחידה, מצב שבו מתקיימים השמות והצורות כבעלי קיום עצמאי, ממשי ובעל משמעות. תורת היוגה מציעה רעיונות מוסריים גבוהים ודרכי התנהלות אתית כלפי עצמנו, העולם והמחויבויות השונות שלנו בו, כאילו שהעולם הזה “קיים”?
אם אנחנו אומרים שבאמת לאמיתה הכל הוא אחד ואין באמת ערך לשמות ולצורות, זה יוצר דיסוננס קוגניטיבי לעומת הניסיון להתנהל בצורה נכונה אל מול השמות והצורות שבעצם אין להם משמעות והם למעשה רק אשליה.
חוסר היכולת להכיל את הפרדוקס המבלבל עלול ליצור אצל חלקנו את הרושם שבעצם המטרה בסופו של דבר היא לשבור את הגבולות, אבל היוגים יגידו שמה שאנחנו צריכים זה בעצם להתעלות מעל לגבולות.
המוטיבציה לפרוץ ולשבור את הגבולות נובעת הרבה פעמים מתוך תסכול ורצון אנוכי לא להיות “מוגבל” על ידי החיים, מתוך חוסר היכולת לקבל את מה שהחיים הועידו לנו ומתוך הניסיון לברוח מהמבחנים שהקארמה הניחה בפנינו בכדי לצמוח מתוכם.
כאשר אנחנו שומרים על הדהארמה, צומחים ומתעלים דרך השמירה על הטוהר והקדושה, קדושת החיים, קדושת הגוף, קדושת המשפחה, אנחנו מחוללים קדושה בתוך כל שם וכל צורה, ועל ידי הקדושה אנחנו יכולים לעלות ולהתעלות מעל לגבולות.
אז איך נדע?
כמו תמיד התשובה מתחילה בלעצום את העיניים ולקחת נשימה עמוקה.
האמיתות הפשוטות ביותר נתגלו בפני החכמים מן העבר כי הלב שלהם היה פתוח וההכרה שלהם הייתה נקייה וממוקדת.
ננסה לתת לרעיונות ולמילים להדהד מעבר לשמות ולצורות המיידיים שלהם, נתמקד פחות בניסיון “לפצח” את האמת ויותר בתרגול שמכין את הקרקע המנטאלית, הרגשית והפנימית שלנו, ומאפשר לזרעים של אמת פשוטה מקום טוב לנבוט ולצמוח מתוכו.
