המונח “מיינד” שגור בפי כל המתעניינים ברוחניות, בפסיכולוגיה או בנפש האדם.
בעברית אנו קוראים ל”מיינד” – “הכרה”, אך מהי בעצם?
ההכרה אינה דבר גס, גלוי או מוחשי. הקיום שלה לא נראה בשום מקום. גודלה אינו בר מדידה. היא אינה דורשת מרחב לשם קיומה. ההכרה עשויה מחומר עדין בעל דרגות צפיפות שונות ובעל ערכי רטט שונים.
תנודה ודמיון
כשם שהחום הוא בלתי נפרד מהאש, כך גם תנודות הן בלתי נפרדות מן ההכרה. הן הופכות את ההכרה לחסרת מנוחה. תנודות אלו הן הגורמות לחוסר שקט בהכרה.
כוחן של התנודות הוא ההכרה עצמה. הכרה מתנדנדת זאת לבדה היא העולם. ההכרה הופכת ללא הכרה אם התנודות נעלמות. ההכרה מפסיקה להתקיים אם היא הופכת לחסרת כל תנודות אלו.
ברגע שמופיעות תנודות צצים סוגים שונים של דמיונות. הדמיון חי בדו-קיום עם התנודות. התנודה מניעה את ההכרה. הדמיון מפטם את ההכרה. ההכרה ללא תנודה ודמיון היא אפס מאופס.
התנודה והדמיון הם שני הזרעים של ההכרה. התנודה היא הדלק. הדמיון הוא האש. האש התמידית של הדמיון נשמרת על-ידי הדלק של התנודה. אם דלק התנודה יאזל, אש הדמיון תכבה. ההכרה נעשית שלווה. היא נסוגה אל המקור שלה, האַטְמָן (ה-עצמי).
הרגל הנדידה של ההכרה
ההכרה של רוב רובם של בני-האדם הורשתה לרוץ בפראות ולרדוף אחר רצונותיה ותשוקותיה המתוקים. היא תמיד משתנה ונודדת. היא קופצת מדבר אחד למשנהו. היא קלת דעת. היא רוצה רבגוניות. חדגוניות מעוררת בה גועל. היא דומה לילד מפונק שהוריו נהגו בו בוותרנות רבה מדי, או חיה שאולפה באופן גרוע. ההכרות של רובנו הן כמו גן-חיות של חיות פרא, כשכל אחת מהן רודפת אחר הנטייה הטבעית שלה והולכת בדרך שלה. בלימת ההכרה היא דבר בלתי מוכר לרוב רובם של האנשים.
הרגל הנדידה הזה של ההכרה מבטא עצמו בדרכים שונות.
יש לאמן את ההכרה להישאר במקום אחד לתקופה ממושכת.
כאשר אתה לוקח ספר לצורך לימוד אתה חייב לסיים אותו לפני שתיקח אחר. כאשר אתה מתחיל עבודה כלשהי, אתה חייב להקדיש את מלוא תשומת ליבך לעבודה זו ולסיימה לפני שתיקח על עצמך עבודה אחרת.
“דבר אחד בזמן אחד ועשוי כהלכה” הוא כלל טוב מאוד.
זוהי הגישה היוגית לעשייה. זהו כלל מעולה להצלחה בחיים.
אל תרשה להכרה לנדוד לפה ולשם כמו כלב החוצות המשוטט. שמור אותה תמיד תחת שליטתך, עליה להיות נכונה תמיד לציית לך, לבצע את פקודותיך. אם ההכרה אומרת לך: “לך מזרחה”, אזי לך מערבה. אם ההכרה אומרת לך: “לך דרומה”, אזי לך צפונה. אם ההכרה אומרת לך: “שתה כוס תה חם בחורף”, אזי קח כוס מים קרים כקרח. שחה כמו דג נגד הזרם הנפשי. אתה תשלוט בהכרה בקלות למדי.
כיצד לשלוט בהכרה
חופש אמיתי נובע מהשתחררות מהשעבוד להכרה.
זה שכבש את ההכרה הוא שליט אמיתי. האדם העשיר ביותר הוא זה שכבש את התשוקות, את התאוות ואת ההכרה. אם ההכרה נמצאת בשליטה, אין זה חשוב אם אתה שוכן בארמון או בהימלאיה, אם אתה מנהל וְיָוָוהָרָה (פעילות ארצית) פעילה או יושב בשקט.
חשוב על אלוהים באופן קבוע. חשיבה קבועה על אלוהים מדללת את ההכרה.
ההכרה יכולה לחשוב על עצמים ארציים בקלות רבה. זה הסְוָובּהָוָוה (הטבע) שלה. הכוח הנפשי יכול לזרום בקלות בחריצים ובשדרות הישנים של המחשבות הקדומות. הוא מוצא את זה קשה באופן קיצוני לחשוב על אלוהים.
חקור את עצמך. הייה תמיד בעל חיים פנימיים. תן לחלק מההכרה והידיים לבצע את עבודתן באופן מכני. להטוטנית המבצעת את תרגיליה ממקדת את תשומת לבה בכד-המים שהיא נושאת על ראשה, אף על פי שהיא רוקדת כל הזמן לצלילי מנגינות שונות. כך גם הקדוש האמיתי מטפל בכל עסקיו, אך ממקד את עין ההכרה בנועם כפות רגליו של האל. זהו איזון. זה יוביל להתפתחות אינטגרלית.
הכרה ואדם
החוֹשב שונה ממחשבה.
ההכרה היא רכושך ומצויה מחוץ לך בדומה לאיבריך, לבגדים שאתה לובש או לבית שבו אתה גר. אתה תמיד אומר “ההכרה שלי”, כאילו ההכרה היא אחד מן הכלים שלך, ממש כמו מקל-ההליכה או המטריה שלך. אפילו במקרים של טירוף או מקרים של שיתוק בתפקודים הנפשיים, בהם האדם מאבד את זיכרונו וכישורים אחרים באופן חלקי או מלא, הוא נשאר, ה”אני” קיים. לכן ההכרה שונה מ”אני”. ההכרה היא רק הכלי או המכשיר שלך. עליך לדעת כיצד לטפל בה היטב.
כאשר ריגושים, מצבי רוח ורגשנות עולים בהכרה, הפרד אותם, למד את טבעם, נתח ואבחן אותם. אל תזהה את עצמך איתם. ה”אני” האמיתי נפרד מהם לחלוטין. הוא העד הדומם. שלוט בדחפים, ברגשות ובמצבי הרוח שלך והתרומם מהעמדה של עבד לעמדה של מלך רוחני, היכול לשלוט בהם בכוח ובעוצמה.
אתה נצחי, במציאות אתה אטמן ממלא-כל. אתה התודעה הטהורה עצמה. ההכרה אינה אלא קבצן בלבד. היא שואלת את אורה ואת תבונתה מהשליט הפנימי, האטמן, הזוהר מעצמו, ממש כפי שמוט הברזל שואל את חומו ואורו מהאש. ההכרה היא חסרת תבונה, אבל נראית כנבונה באמצעות שאילת האור מבְּרָהָמָן (המציאות המוחלטת), בדיוק כפי שהמים החשופים לשמש שואלים את חומם ממנה.
לפיכך, נער את עצמך מעריצותה של ההכרה שדיכאה אותך זמן כה רב, שלטה בך וניצלה אותך עד עכשיו.
קום באומץ כאריה. הכרז על אצילותו של העצמי האמיתי שלך והייה חופשי.
